יום שני, 29 ביולי 2013

הָטְפָּשָת יתר הפרעת קשב וריכוז

לעולם הפרעת הקשב נוצרת כאשר הקשב מופרע.
כלומר, על פני להקשיב לשכל הישר, 
על פני להקשיב לרוח הדברים,
על פני להקשיב ללב ולנטיותיו,
על פני להקשיב לעצמו,
לקולו הפנימי

מופרע הקשב.
מוסט ונדרש האדם להקשיב רוב קשב לכל מה שלא מעניין אותו במקרה הטוב
ובמקרה הפחות טוב - לכל מה שלא רלוונטי לחייו.

כך היא גם הפרעת ריכוז,
שנמצא הילד או האדם מרוכז כולו בדבר אחד, 
ממוקד מטרה,
גם אם לחמש דקות, 
ומופרע הריכוז הזה תדיר
מתבקש להיות מוסט, 
ולהתמקד במה שאין לו שום רלוונטיות לאדם עצמו - יהא אשר יהא.

---

מי שמצוי תחת השפעת ההפרעה הזו בעצמו,
נוטה להיסחף להגדרת הפרעה כוחנית ודורסנית 
הבאה מבחוץ על לא כל עוול
כמחלה, 
תופעה רפואית, 
יש הצדקה אז להתערבות כימיכלית
לשם "ריפוי" ל "מחלה" - שאיננה.

איזו מן מחלה זו שהאדם לא מסכים לגניבת דעתו?

---

דומה הדבר שאבוא אצלך
אדרך בכל כוחי על כף רגלך
ואתן לך סמים - משככי כאבים - 
ואז תוכל ללכת ישר 
חרף ה"הפרעה" החיצונית.

---

כאמור המגדירים אחרים כסובלים מהפרעת קשב וריכוז
הם עצמם הקשב והריכוז שלהם מופרע,
הם עצמם דעתם ומודעותם כבר נגנבה מזמן
על ידי שרשרת אמונות ודעות 
שרובן ככולן הן תוצאה של תעמולה מבריקה,
ובסופה - סמי מרפא
התמכרות
ובעיקר אוולת עוול וטמטום חושים.

---

זה נראה כלכלי
זה נראה מוצדק
וזה לא.
זה ניצול הטפשות הקיימת - להָטְפָּשָת יתר.

---


תודות






יום ראשון, 28 ביולי 2013

מרוסיה באהבה

זה די תמוה בעיני אבל זו המציאות.
אמנם אבי זכרו נולד במיר, שזו עיירה שעברה מפולין לרוסיה וחזרה וכן הלאה...

ונכון שהתרבות הרוסית מוטמעת היטב בתוכי כמי שגדל בארץ הזו.
ונכון ששירים רבים בעלי נופך מוזיקלי רוסי מדברים אל ליבי.

אבל זה עדיין תמוה,
כיצד קוראים יותר אנשים מרוסיה

את המילים האלה המוקלדות מאליהן
יותר מאשר מישראל בחלק מהימים

הרבה יותר מאשר אמריקה. 
או שהנתונים של הבלוגר מזייפים

וגבותיי נמשכות בתמהון מעלה מעלה.
ואני מסכם לעצמי, שכנראה שזה פשוט: 

מרוסיה באהבה.
לך תדע.

---

תודות

יום שבת, 27 ביולי 2013

בהחלט

מושלם אינו שלם.

שלם אינו מושלם.

שלם בהווה. רק בהווה. כאן ועכשיו.

זה, אם כך נראה מושלם אך חסר שם חסר.

שלמה הנפש אם כך ללמוד ולחקור שוב ושוב,
את כל פניה באה אז הנפש לידי ביטוי

שאין ואפילו דמות אחת ניכרת בפן אחד.
וככל שיתכווצו שפתיים להישרק את הניגון הייחודי, 

גם זה
עוד פן

ריבוי פנים ואלוהים אחד.
כך החסד. שלם. מאפשר עוד ועוד גם

תפילה אם כך היא תיאור מצב
וזה, רבותי וגבירותי,

בהחלט. 


---

תודות


יום שני, 22 ביולי 2013

מתמטיקה

תמונה אחת שווה אלף מילים
מבט אחד שווה אלף תמונות
חיבוק אחד שווה אלף מבטים
מלה טובה אחת
שווה
אלף חיבוקים
---

מכאן,
שמלה טובה אחת
שווה

המון (1,000,000,000,000) מילים


---

הקפידו במילים הטובות.

---

וכמובן

תודות

יום שישי, 19 ביולי 2013

ג'יפטליג 2005 - כיבוש

חוסיין, או איך שהוא הוגה את שמו "חסיין",
הוא פחח רכב פלשתיני שמתגורר בג'יפטליג,
מעין כפר לא מוגדר לאורך מורדות הכביש מאזור גב ההר, 
מכוון שכם, לא רחוק מ"ציפורה".

חוסיין היה פחח הרבה שנים אצל היהודים.
לפני כמה שנים פתח את הפחחיה שלו. 
הוא יודע לדבר עם ברזל - בידיים.

אז, ככה תוך כדי שהוא עובד הוא מראה לי בחור גבוה,
לבוש ברישול ומתהלך כהלום בשולי הדרך.
"זה" הוא אומר לי, 
"זה, לא חסר לו פיוז אחד - שניים חסרים לו".

אז, אותו "חסר פיוזים" מתקרב אל חוסיין,
מושיט את ידו וחוסיין נותן לו סיגריה.
האיש מתיישב בישיבה הודית בקצה הפחחיה של חוסיין, 
מוצץ מהסגריה, קם והולך.

"הוא" אומר לי חוסיין,
"הוא, אם תתן לו סנדוויץ היום,
מחר יבוא בדיוק באותה שעה לקחת את הסנדויץ שלו.
ככה הוא חי, הולך לאכול אצל זה ולישון אצל זה,
כל הכפר מטפל בו.
ככה הוא, מג'נון, 
לפני שמונה עשרה שנה נסע לאוניברסיטה בירדן וחזר ככה - ומאז ככה".


"אבל תראה מה זה" אומר לי חוסיין
"כשיש סגר הוא יכול להסתובב חופשי,
החיילים יודעים עליו, 
הוא יכול להסתובב חופשי, 
ואני, לי אסור לצאת מהבית שלי."

---

תודות

רגעי קסם

ובאותה התנדנדות ברווזית של תחילת הליכה, באה אלי,
כשאת מגרגרת בהנאה, ומושכת את כל תשומת הלב,
בסקרנותך, זו המביעה תמימות אין קץ,
והושטתי לך ידי - למשענת, 
ולפתע ראיתי את ידי ואלה ידי אבי.

היו אלה ידי אבי, ואני הייתי זה המתנדנד בצעדים ראשונים,
מגרגר בהנאה, שמח עד אין קץ, מתוך תחושת חירות וחיות שלמה -
חי וקיים, במלוא המשמעות האפשרית של חירות רוח האדם.

ואבי, בידיו הטובות,
אשר עד הרגע הזה שכחתי את טובן הבסיסי,
מניח לי את האישור לכל זה - לחיים,
מאפשר לי להכיר את משמעות הקיום 
ברגעי הקסם האלה של ילדותי.

שאת, הבאת אל תוך הרחבת הזכרון האישי,
של איש אחד,
איך היו גם היו רגעי קסם.

שכבר מתחיל להתבגר ועדיין מתעקש למצוא יום יום,
ואם אפשר שעה שעה או רגע אחד ארוך ומתמשך, 
את אותה חירות 
ולגרגר בהנאה.

וכל זה כהרף עין, בתוך הנחיית סדנה. 
על הדשא בפארק - מתחת לעץ, 
בתנופת התקיימותה.



---

תודות

מחוץ למחנה

- מחוץ למחנה?
-- כן, מחוץ למחנה.
- מה פירוש? הכיצד מחוץ למחנה?
-- פשוט מאוד, יש מחנה, ואני מחוץ למחנה.
- ולא עולה תחושה של בדידות?
-- עולה גם עולה, מתוך חיפוש אחרי הבדידות נמצא במקום של מחוץ למחנה. שלא להיות בתוך העדר. שלא להטמע.
- וככה לא נטמע? לא חלק מהמחנה? תוך כדי שאתה מחוץ למחנה הרי אתה נטמע מחוץ למחנה.
-- שלא בהכרח, שיודע שבהחלט חלק מהמחנה, אותו חלק שמחוץ למחנה.
- לא ברור.
-- אוקי, נאמר שלמחנה יש חומות. אני מחוץ למחנה. מחוץ לחומות.
- אז איך חלק מהמחנה?
-- שמחוץ לחומות מעיד על החומות ועל המתרחש בתוכן - לכן מחוץ לחומות - חלק של מתוך החומות.
- שוב, יש כאן סתירה, או שאתה מחוץ למחנה או שאתה חלק מהמחנה.
-- נהפוך הוא, יש כאן השלמה - גם מחוץ למחנה וגם חלק מהמחנה.
- לא ברור.
-- אותו עמוד אש שהולך לפני המחנה, אותו עמוד עשן שהולך אחרי המחנה, גם הם חלק מהמחנה (או שהמחנה חלק מאלה). אותו רועה שהולך לפני העדר גם הוא חלק מהעדר - ועדיין מחוץ לעדר - הולך לפני העדר - ועדיין חלק מהעדר. וכך גם אלה שהולכים לצידי המחנה.
- אז איפה נקודת החיבור?
-- במחנה עצמו, שנמצא המחנה מתרחב ומתקדם ומתפשט לכל צדדיו - ומכאן מה שאתמול היה מחוץ למחנה היום כבר בתוך המחנה. שזה דרכו של עולם. ויש שהמחנה אינו מקבל לתוכו את מה שמחוץ למחנה, על מנת לשמור על ייחודו - כמחנה.
- אז איך אתה יודע שהמחנה יחבק אותך?
-- איני יודע שיחבק. אני חש מחובק כבר עכשיו כשאני מחוץ למחנה, מה חסר לי?
- באמת מה חסר לך?

-- לא כלום. הרגע הזה מושלם, גן העדן כבר כאן, המחנה מוזמן.

---

תודות

יום חמישי, 18 ביולי 2013

יותר מדי טוב

עתים גם זה קורה,
כשמתפעמת הנפש עד כדי כך,
ורואה את העולם בצבעוניות מדהימה,
ונוגעת בשולי הגלימה של מה שמעבר לה,
נמצאת אז נבהלת עד מאוד,
ומיד מפעילה את מנגנוני הדיכוי העצמי על מנת לשמור על ייחודה.

כך, קפיצה זו אם כך אל מעבר להכרה הערה,

אל מעבר לדמיון,
עשויה לבוא אל הנפש מתוך מפגש אקראי,
מתוך התנסות ברעלים שונים,
כגון פטריות או תרכובות מעשה ידי אדם,
או מתוך התפעמות לנוכח יצירת אמנות,
מוסיקה או כל אירוע בו נפתחת הנפש אל אחדותה - בהסכמתה.

אז, מנגנון הדיכוי העצמי ממנף את העצב, הדיכאון, השיתוק העצמי, האובססיה העצמית.

על מנת להנכיח לה לנפש שאכן נבדלת היא, יחידה ומיוחדת.

כאן, אם כך אם מבקשת הנפש הפרטית,
את המקום הזה של לחזור לתפקוד ללא התפעמות וללא דיכוי עצמי,
טוב אם תנקוט בכמה פעולות פשוטות, בהן:

שטיפת ידיים, שטיפת הפנים, מקלחת וכל מה שקשור במים.
התמקדות בנשימות מודעות בזמן מנוחה ובזמן מאמץ.
הליכה, הליכה, הליכה ותנועה על כל צורותיה.

ובעיקר טוב אם תתמקד בהודיה ובקבלת כל הטוב בעולמה.

שכן בתקופה זו, עיקר העיקרים של מצוקות הנפש האנושית איננה סביב חוסר וחולי

אלא

כי יותר מדי טוב לה לנפש
ואף פעם לא למדה

כיצד להכיל את כל זה.

---

תודות

יום רביעי, 17 ביולי 2013

לאור יום

איך אתה מדבר?
עניין שלם עם מיתרי הקול והאוויר שעובר דרכם.

איך אתה נראה?
לפעמים מצלמה מנציחה את מסיכת בצלמו

איך אתה מתנהג?
קורה שהדמות המדומיינת קרובה לאיזו מציאות.

ומה עם מידותיך?
ללא כל קנה מידה, ללא כל חזרן מדוד

ואיך אתה מרגיש?
לעתים רחוקות איני מרגיש.

עולה אז טמטום החושים למרכז הבמה.

ומה מחשבותיך?
כוכב שביט חולף ביעף לאור יום.
---

תודות.

יום שלישי, 16 ביולי 2013

HEALER

שוב נרדמתי עם המאוורר מעל הגב 
קמתי עם הכאב העמום הזה מתחת לכתף ימין
בו כל שאיפת אוויר מציקה מבפנים.
וישבתי לכתוב 
והיד והשכם והכתף והנשימה
שולחים מסר של לא

אז בקשתי מעמוד השדרה אם אפשר
להתנייח למקומו הטבעי
ונענה

---

אז עלתה דמותי אל עפעפיי העצומים
ונעה אט לאט אחורה 
מותירה אותי כאן

והדמות בצלמי
וידי הדמות בצלם ידי
וידי מונחות רפויות
על מסעד הכסא.


פוסעת הדמות אחורה
וצלמי ועצמי לא נע ולא זע


והידיים האלה במרחק פסיעה
מאחורי עמוד השדרה, השכמה, הכתף,
קורנות את ההרמוניה המתבקשת
והכאב נמס והאיזון שהופר -
מופר בשנית לאיזון מחודש
.
הבראה שלמה וריפוי מלא.

---

כל זה נכתב בידיים הטובות האלה
להניח הצעה אנרגטית לאיזון
אל הסובלים מבעיות מפרקים,
או כאבים מקומיים ואזוריים,
ואל הקריטי 
ואל הכרוני.

לבוא שם,ולהתהדהד 
אל איזון 
בצוותא.

---

ואפשר גם טיפול מרחוק.
---
צפריר שפרון
HEALER

---

תודות



יום שני, 15 ביולי 2013

עדות למראית

הדיקטטור הגדול היה בעצם רודן קטן,
בקש לרדות מדבשה ורדה בילדיו,
בל חס יימחה וחלילה חותם,
ונמחה, ונמחק בראי דורותיו
---
אני הוא בן הדיקטטור, צאצא לרודן,
בן הזונה, בן הפרוצה, בן האתנן,
התשלום ששולם לטובת כולם,
השבחת דור לדור, קשרי דם לדם.
---
אמי הרתה אותי באהבה רבה,
הניחה בסיס; טירופיה מוסווים,
האצילות מחייבת - כך אבי נעלם,
הטירוף החזירו לכמה שנים.

קן צרעות בחיקו, הדבורה היא ארסית
תרעלת עוקצי החורגת חרגה

באמת החשוב הוא רק המראית,
מעט מציאות והרבה אגדה.
---
כך עינו הפקוחה, כך עינה הרעה,
הניחו קווים, כוכבים ולבנה,
לא אמרת תודה?
לא תודה,
אין על מה.

לא לרודן,
לא לזונה ולא לפרוצה,
לא לאימת האימה,
אין תודות התודָם.
---

שתיים רשמו בי רישומן,
חרטו בי טירופי נפשן הטרופה,
אחת על אחת על כמה וכמה,
ואף על פיהן נותר בי אדם.
---

לפעמים אתה הופך להיות לטורח,
בשבילנו זה קצת יותר מדי מידע
השנה הפקעות הקדימו כורח
ביופי הזה אין דְבָר למידה.
---
אין לַמִידָה משמעות - זעיר ככביר,
האדרת והגברת מתאחרות תדיר,
הקנקן הוא עניין שלם הקנקן,
תסתכל בתוכו, תראה שם אדם.
---
באופן הזה המוּטֶה, עדותי זו מוּטָה,
לטובת עצמיות חשיבות העצמי
ללא יהירות בלי צניעות אין ענווה,
וללא שעשוע אינני אני.
---
אתה קוסם
אומרת לי פיה,
אתה מכשף
אומר איש המדע
---
קוסם שבי כושף כישופים,
לְחָשַיו לָחוּשִים,
הטכנולוגיה, השיטה, השטיק,
כל אלה ביחד
הם
אך
ורק
הטריק.

איז איט רדי?

מידי יום, בדרך כלל לפני הצהריים,
או שאני מצלצל או שהוא

ובמבטאו המקסים שואל
איז איט רדי?

והתה כמובן מוכן
ופראנקי מגיע

מתיישב ואומר משהו כמו
גוד לאבז מי

לייף איז ביוטיפול או
אי אם דה בסט סינג זט אבר הפנד טו מי

שותים תה ומפטפטים
אף לא חסרות כמה חבובות

להשלמת השעשוע הזה
טיימ איז נאוו


תודות

יום שני, 8 ביולי 2013

ורוח

יש דברים שאין
ורוח הדברים - 
מלא כולו באין

הצורך הבלתי נשלט 
מתגלה כנשלט
כמקלט 

כמפלט הצורך הוא גם

הנושא לא חשוב, 
הדמויות לא חשובות

המשב הבא
העונג האפשרי

נדמה לך שזהו משב רוח מרענן
או שהוא נשלט 
המשב

ואינו.

אם אינך יודע לחזור מהאין
אל תלך לשם, 
נאמר 

ומאז משם ולשם
וחוזר ותשובה.

אם הנך יודע לחזור - 
בשביל מה לך ללכת?

יש דברים שאין
ורוח 

---

תודות.

יום שבת, 6 ביולי 2013

חרא של פילים

יסלחו לי הקוראים אם אינני מדייק במינוחים שכן הנני מביא את הדברים מהזכרון.

אחת הדמויות המרתקות שקראתי על פועלן ואיך פועלן הוא ד"ר פריץ פרלס, זה מהגשטאלט (תרפיית התבנית).

בדבריו מתייחס פרלס אל מה שמעבר למילים. אותו "דבר" או "דבריות" שזה עיקר העיקרים אבל לא על זה אני מעוניין לדבר עכשיו.


בהתייחסו למילים, באשר הן, פריץ מבדיל בין "בולשיט" שזה דברי חולין וסתם עניינים שאינם מועילים בהכרח משום בחינה התפתחותית או פסיכולוגית.

בהתייחסו למילים הנדרשות להתפתחות התקדמות והיבטים פסיכולגיים - לאלה הוא קורא - "אלפנטשיט".

ומהו שאינו "אלפנטשיט" או "בולשיט".

זהו, שעל פי פריץ איני בטוח שיש כזה דבר.

ועל פי הדבר עצמו נראה ששירה, כתיבה שאיננה לעוסה ומתיימרת להפשיט כל פירוש לרמת ההתפלפלות המילולית
בדומה לרמת העיכול של כל "שיט" (שהוא מטבעו כבר לאחר העיכול).

---

ולמה אני רושם את כל זה, להזכירני כמה "אלפנטשיט" מוצע לי לקרוא וללמוד

כמה "אלפנטשיט" נדרש לכל מי שאינו יכול בלי הגדרה מדויקת לכל ניואנס - 
שנדמה שההגדרה עצמה היא שתניח פתרון במקום שבדרך כלל אין בו בעיה.

וכמה "אלפנטשיט" אני מייצר בעצמי.

למשל הרשומה הזו בעצמה.

---

תודות.


יום חמישי, 4 ביולי 2013

בין טבעונות לחינוך ביתי / ואין מנעול


שאלת האידאה שנמצאת מאחורי לפני או מצדדי הנושא המדובר, היא השאלה הזהה.

טבעונות


האם הטבעונות שלי היא אידיאית? בריאותית? רפואית? או עד כמה ההיתפשות בהוכחות מחקריות או בהצדקות לכך שאיני אוכל מהחי, כל מיני השוואות שמראות עד כמה אני צודק שאיני אוכל מן החי וכן הלאה...
שאם אני שם מתוך הצדקות אידאליסטיות בלבד,
נמצא הדבר עשוי גם להתהפך על עצמו,
שכן המנוע הוא הגוף ממילא.

כאשר ההחלטה היא ההחלטה של הגוף,
אין שום צורך להיתפש בהוכחות.
כולם מסכימים שאם עגבניה לא טעימה לי 
זו סבה מספיק טובה להימנע מעגבניה.

---

חינוך ולימוד ביתי


כך גם החינוך והלימוד הביתי,
שאם זה ספון אידאית בדרך חיים עמומה, היולית, מסתורית ומלאת הפתעות שכולן לטובה,
ורק חסרים להיות קיימים גם מלאכי השרת,
ואיננו בא במצוות הגוף,
ככורח כמעט,
כגירוי שאי אפשר לעמוד בו, 
טוב לבחון את היפוכו,
במיוחד כאשר מי שמשלם את המחיר -
הוא הילד - 

כך לפי דעת הוריו. 
שהילד משלם את המחיר
כך לתחושת האשמה והבושה.

---

ואין מנעול

הכל מאוד אישי ושום דבר לא אישי בה בעת.
אי אפשר להאמין במה שאיננו משתלב עם הידיעה.
הידיעה הפנימית.
אפשר להשתכנע אבל טוב לדעת שזה שכנוע,
וטוב במיוחד, ועצה זו יפה לכל מצב
לרענן את נקודת המבט 
מבלי תנאים מוקדמים

ולראות כל ילד וטובתו הוא.

ולהתבונן.

שזה המפתח 
ואין מנעול.

---

תודות.

יום רביעי, 3 ביולי 2013

ושהכל בחסד גמור.

למרות שדרך החינוך והלימוד הביתי נסללת
על ידי כל משפחה באופן הייחודי לה,
חוויות, תסכולים או קשיים דומים,
מתאפיינים אצל רוב הנוקטים בסלילת הדרך הזו.

אותן שאלות, פחות או יותר על פי התקופה

שכבר נמצאת המשפחה בדרך חיים זו.
לא מעט חיים כך מבחינה אידיאולוגית בעיקר.
ובתוך הבחירה האידאית עולה שאלת החברה 
כערוץ בריחה יחד עם הילדים,
מהווה החיים, מהמשפחה, מהבית. מעצמם.

הורים אשר באמת ובתמים מעוניינים בטובת הילד,

ובאמת ובתמים "אדוקים"
לאור תורת הלימוד והחינוך הביתי,
שוכחים באמת את טובת הילד.

אג'נדה נפוצה היא שהילד זקוק לחברת בני גילו, או לחברים רבים.

לראייתי לאורך השנים בעיקר זה חשוב במיוחד,
להורים שבילדותם לא היו להם כמעט חברים.
וזה נכון לכלל ההורים, לא חשובה דרך החיים שלהם,
שהרי הצורך במקרה הזה
הרבה יותר מתייחס לתסכוליי ההורה -
שעל הילד לפתור בעבורו, בהיותו חברותי.

המחיר לעניין הזה עשוי לבוא בצורה של מתח תמידי,

תחושת כשלון ובעיקר תחושת בדידות,
גם אצל כאלה שמתרוצצים כאחוזי תזזית
בין חוגים ומפגשים וכל מיני חוץ.

מה עם טובת הילד?

מה עם להניח לו את ההחלטה כמה ואיזה חברים הוא בוחר לו.
ולפעמים החברים שלו או מערכות היחסים שלו לא מוצאות חן בעינינו.
אז מה? אז נשדך לו חברים חדשים?

כאשר מדובר על גיבוי על פני גינוי,

מדובר על גיבוי לנטיותיו ולבחירותיו,
והיעדר גינוי על היותו לא מספיק או יותר מדי
במקרה זה - "חברותי" בבחינת יש או אין לו חברים.

אין שום חוק שאוסר התבודדות

ולא כל התבודדות משמעותה דכאון
או משהו שצריך טיפול.

אבל, כאשר מריצים את הילדים - קשה לראות 

קשה להתבונן ולזהות את הילד,
ולו מתוך ריבוי המשימות הרגשיות
שעליו לעבור על מנת לשרוד 
את הציפיות ממנו - איכשהו.

לכן עולה ההתבוננות הזו של

עיקר הזמן בבית פנימה 
ולא באירועים חברתיים חיצוניים.

כמובן שכל זה תלוי גיל הילדים,

ומכאן עולה הנחה זהירה,
שהשכל הישר כבר יצביע על מינונים,
במיוחד שהמפתח למדידת המינון הוא 
התבוננות וזמן.

החיים פשוטים.

זה אנחנו שמסבכים אותם.
בידינו לחזור אל הפשט,
ואל הרמז, והדרש והסוד,
ניתן בהחלט לשקוע. עונג גדול.

אך בסופו של יום

חיים פשוטים, ברורים,
ללא מעמסות רגשיות מיותרות
שמולבשות על דָבֶּשֶת היילוד מבלי משים,
יאפשרו לילד לבחור את החברה שלו, 
ולא בהכרח דווקא מתוך בני גילו,
כל הגורים כשרים 
ואף המבוגרים שם.

---
והדברים נכתבים על מנת להצביע שהורי חינוך ולימוד ביתי

מתבקשים להעלות את המודעות לטובת הילד, 
לא פחות מכל הורה אחר.

ושהמשימה היא יומיומית.


ושהכל בחסד גמור.


---


תודות.








יום שני, 1 ביולי 2013

חופש קטן

אני רוצה להגיד לכם שאני לא אעבור על זה בשתיקה.
"הילדה שלי, כתה א'" - פונה הדוברת אלי ומנופפת באצבעה - "כל הציונים א', לימודית חברתית, מכל הבחינות, ילדה שעל חשבונה בזמן ההפסקה מסדרת את הכתה, 
ולא קבלה תלמידה מצטיינת!

למה לא לתת קצת נחת רוח לילדה ולאמה שלה?

אבל אני", וכאן פונה הדוברת לקהל של שלושה איש נוספים, "אני לא אתן ככה להנמיך את הילדה שלי.
אני אדבר עם המורה..."


---

בתמימותי, באותו אירוע שואל "יצאו לחופש הגדול הילדים?" כן עונה מקהלה של הורים גאים, אבל הולכים לקייטנה עד חמשה עשר באוגוסט.


חופש קטן. חופש פצפון. עשרה ימים.
לי היו שישים יום,
עם כמה חוברות מטופשות
שלא הסכמתי לעשות בחופש. 
חופש זה חופש.

בהמשך עוד אחזור לחופש הגדול.
---


אני לא מבין למה כולם פונים אלי ומספרים לי על מאורעות ומעללי ילדיהם, המורים, בית הספר וכל המערכת הזו.

"אני" כך אני - "לא הכתובת, אבל אני מבין אתכם".
---

ימי הורים בגנים ובבית הספר תמיד שעשעו אותי למדי.

שכן עוד הרבה לפני החינוך הביתי - המוטו שלי היה - אם לילד לא טוב בבית הספר - הוא לא ילך לשם.
ומי שאחראי שיהיה לו טוב - זו המורה.
ובכך הסברתי באופן נחרץ (ואופייני) למורה שמנהגי לתת לילדיי פתק שלא באו לבית הספר באישורי, לא ייפסק עקב תלונות המערכת על היעדרם.
(הם מצידם, למרות שלעתים הפכו להיות מושא לקנאה מצד חבריהם לכתה שנאלצו לבוא יום יום ואלה ה קצת התעמרו בם על כך, נהנו מהחופש הזה, לא הגדול, להיעדר - מתי שרק בא להם).


---

בשנת 1995, באזור מרץ או אפריל, הודענו לילדים שיש להתאפק עד יולי.

ביולי 1995 יצאנו לחופש הגדול,
ח"י שנים שאנחנו בחופש הגדול.

ומאז ועד היום עיקר המסר של משוגעים שכמונו הוא המובן מאליו:

המפתח והמפתחות לחינוך, לימוד וגידול הילדים - רק בידי ההורים.


---

מערכת החינוך איננה לטובת הילד. נקודה.
היא גם לא לא לטובת ההורים.

מערכת החינוך היא כלי שרת בידי המדינה
לא רק ליצירת חיילים ממושמעים.
אלא בעיקר ליצירת אזרחים מטומטמי חושים,
כאלה שתעודת הצטיינות שניתנה לילדה 
היא זו שמביאה נחת רוח לאמה,

ולמרבה הצער,
אמה מאמינה באמת ובתמים
שזה גם מה שיביא נחת רוח בשבילה.
בשביל הילדה.

נחת מסוג זה אינו לטובת הילדה.
לא לטובת אמה.

אך בהחלט בשירות אומת האימה. 

והאימה המועברת דרך המערכת האווילית הזו - משרתת אג'נדה רחבה בהרבה, 
כזו שנדמה שהיא פוליטית,
ובעוד שנחקקו חוקים שמאפשרים זאת,
ההתנהלות של המנגנון מול האזרח -
היא פלילית.

ויש אזרחים שהתנהלותם הפוליטית מול המנגנון היא פלילית.
לא בחוק הכתוב. 
אלא, במחוזות המובן מאליו
והשכל הישר.

---

אין הצדקה להטלת אימה.
אין שום שכל ישר בפגיעה בזולת.

ומכאן, שבעוד ההורים לחוצים
מאלף סיבות טובות
נדרשים ילדיהם לנצח 
בקרב ההישרדות הזה,
בו אין לאף אדם צ'אנס,
וחיוך מלא שיניים יפות,
או תום, או יפהפיוּת בלתי נסבלת,
הם הנקנים בכסף.

עגל הזהב בדמות דוגמניות ודוגמנים 
שמתחפשים לילדים רכים בשנים
משחקים את קופידון.
אלילי הדור.


---

- זוהי מערכת החינוך האמיתית, הממשלתית
והיא מחנכת ביד קשה -
את ההורים 
דרך הילדים.
והציונים,
והמצטיינים 
ושאר הבלים.

---

תודות.