אז לפני הפגישה נפגשנו לקפה,
והיה שם שלל סלטים,
אז הרווחתי גם ארוחת בוקר,
ואיש השיח שלי גם הוא לקח סלט,
ככה, יושבים ומדברים ולפתע ראיתי אותה,
אשה מאוד מבוגרת, ממש זקנה,
עומדת בפתח עם שלט קטן
נצולת שואה היה כתוב שם, נצולת שואה
וזה הזיז אותי, הקפיץ לי את מחוזות ילדותי,
שאני הרי גדלתי במחנה ריכוז -
בסביון המתפתחת של שנות השישים העליזות
אצל אבי שהתנצל מהשואה ואשתו שהתנצלה מהשואה
ואז התאלמנה האומללה
והם ניסו להרכיב משפחה חדשה מילדיה וממני ומאחותי הקטנה שלו ושלה
כשלון מרהיב
ארמונות פאר שימשו לי ולחברי מחוזות משחקים
לקפוץ מגבוה על ערמות החול
המרחבים שימשו רקע מרגיע לנפשי המשוסעת בין אווירת מחנה הריכוז
לחסד הבלתי מתפשר של עצים ושיחות או עצות ושיחים
של חברות אמת עם ילדים שגדלו בבתי טובים
של צמיחה של מקום אל העושר ואל הבתים הטובים בחמר ובלבנים
ובם משפחות לא משפחות וילדים שגודלו אל העבדות לחומר
---
אז קמתי ובקשתי מהבחור לפרוט לי שטר,
והוא נתן לי שלושה שקלים מהטיפים - לתת לה לזקנה,
אז פניתי לבן שיחי ובקשתי שיפרוט לי שטר
ונתתי לה
והלכה.
---
יש לא מעט אנשים שקשה להם לקבל את הדימוי הזה של מחנה ריכוז בסביון, במחוזות העושר.
אבל גם מחוזות העושר הם סוג של מחנה ריכוז.
בו אין רעב פיזי אך לא נעדר רעב רגשי.
---
והשקר העצמי מזייף את עצמו לדעת,
כפי שאמר לי אבי שלא אדבר על כמה כסף יש לו ליד חבריו, מאותם ימים,
שכן הם לא הסתדרו כל כך טוב בחיים כמוהו - ולא נעים לו.
ובאותו ערב סופר שוב אחד הסיפורים הבודדים שסופרו על הימים הנוראים
כאשר הוגשה לארוחת ערב מחית תפוחי אדמה, לבניה ומלח.
שזו היתה הארוחה הזכורה ביותר בעבורו בכל תקופת המלחמה הנוראה,
שניתנה לו ולשאר האנשים החיים ביערות הקפואים
על ידי גוי אחד
שהכיר לטובה את סבי,
אהרון פיירניקוב.
שהיה
הרוקח
---
תודות.
והיה שם שלל סלטים,
אז הרווחתי גם ארוחת בוקר,
ואיש השיח שלי גם הוא לקח סלט,
ככה, יושבים ומדברים ולפתע ראיתי אותה,
אשה מאוד מבוגרת, ממש זקנה,
עומדת בפתח עם שלט קטן
נצולת שואה היה כתוב שם, נצולת שואה
וזה הזיז אותי, הקפיץ לי את מחוזות ילדותי,
שאני הרי גדלתי במחנה ריכוז -
בסביון המתפתחת של שנות השישים העליזות
אצל אבי שהתנצל מהשואה ואשתו שהתנצלה מהשואה
ואז התאלמנה האומללה
והם ניסו להרכיב משפחה חדשה מילדיה וממני ומאחותי הקטנה שלו ושלה
כשלון מרהיב
ארמונות פאר שימשו לי ולחברי מחוזות משחקים
לקפוץ מגבוה על ערמות החול
המרחבים שימשו רקע מרגיע לנפשי המשוסעת בין אווירת מחנה הריכוז
לחסד הבלתי מתפשר של עצים ושיחות או עצות ושיחים
של חברות אמת עם ילדים שגדלו בבתי טובים
של צמיחה של מקום אל העושר ואל הבתים הטובים בחמר ובלבנים
ובם משפחות לא משפחות וילדים שגודלו אל העבדות לחומר
---
אז קמתי ובקשתי מהבחור לפרוט לי שטר,
והוא נתן לי שלושה שקלים מהטיפים - לתת לה לזקנה,
אז פניתי לבן שיחי ובקשתי שיפרוט לי שטר
ונתתי לה
והלכה.
---
יש לא מעט אנשים שקשה להם לקבל את הדימוי הזה של מחנה ריכוז בסביון, במחוזות העושר.
אבל גם מחוזות העושר הם סוג של מחנה ריכוז.
בו אין רעב פיזי אך לא נעדר רעב רגשי.
---
והשקר העצמי מזייף את עצמו לדעת,
כפי שאמר לי אבי שלא אדבר על כמה כסף יש לו ליד חבריו, מאותם ימים,
שכן הם לא הסתדרו כל כך טוב בחיים כמוהו - ולא נעים לו.
ובאותו ערב סופר שוב אחד הסיפורים הבודדים שסופרו על הימים הנוראים
כאשר הוגשה לארוחת ערב מחית תפוחי אדמה, לבניה ומלח.
שזו היתה הארוחה הזכורה ביותר בעבורו בכל תקופת המלחמה הנוראה,
שניתנה לו ולשאר האנשים החיים ביערות הקפואים
על ידי גוי אחד
שהכיר לטובה את סבי,
אהרון פיירניקוב.
שהיה
הרוקח
---
תודות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה