רציה

לגבי אישור חיצוני להיותנו אהובים:
כשאני מסתכלת על ילדי אני רואה שמרגע היוולדם
האחד מרָצֶה כדי להרגיש אהוב והשניה נשארת כפי שהיא,
האם זו תכונה מולדת?

זו נטייה.
אין שום פסול לרָצות אחרים.
אין שום פסול לשרת אחרים. לעזור. להיות בשביל אחרים.
הבעיה היא שזה מתחיל להיות על חשבון עצמך.
כאשר את מבטלת את רצונותייך או מאווייך מתוך רצון לשאת חן.
על זה בדיוק אנחנו מדברים.

כאשר הנטייה לרָצות "מנוצלת" על ידי הסביבה,
היא עשויה להפוך להיות תכונה מרכזית אצל האדם -
אז, ברבות הימים עשוי לעלות חוסר איזון שמחייב עזרה חיצונית
או שינוי דרמטי בעקבות אירוע חיצוני או תעוקת נפש.

כיפוף הטיפוס המרָצֶה לניצול על ידי הסביבה,
 פעמים רבות יהיה תוך הקטנתו והקנטתו.

אז לא ימצא את ערכו הפנימי ויהיה תלוי באישורים חיצוניים.

---

תודות