די ושם

די ושם.
עד כמה ניתן להישען על הצדק הקורבני?
עד כמה ניתן להאמין לאיומי השואה הבאה?
מדוע אנטישמיות נגד יהודים וערבים באירופה של היום שונה מגזענות פשוטה של יהודים ישראלים גאים בישראל?
כיצד הגיבור כבר לא כובש את ייצרו אלא את אחיו, בני ישמעאל, בני אברהם?

אסור לשכוח, זה נכון, יש לזכור, גם זה נכון.

וטוב גם לזכור - 
שלום, שגשוג ואהדה הם רק כלים ליצירת האחווה האנושית והם חיוניים היום כבעבר, כלים אלה כולם רצון טוב וחסד מקיף.

שואת היהודים היא הנזכרת ביום הזה, 
פה בישראל, לאפשר לעם היושב בציון, לזכור את מתיו ובעיקר את התוצאות הרות הגורל של כיבוש.
שוב, לא של היצר דווקא.

---

תודות