עוד גיבור
הם ידעו שפלוני הוא "בן מוות" כי הוא הורג יהודים ואם לא ימות הוא ימשיך ולכן הם הרגו את פלוני שהוא כאמור טרוריסט אנטי יהודי ואנטי ישראלי, למשל רוצחי מינכן.
הצדקה לעולם תימצא לא רק למעשה הרג או רצח אלא לכל דבר שמחייב הצדקה.
אז אתה יודע שזה חלק מהשגעון.
החסד לא צריך הצדקה,
אהדה וקבלה לא מבקשות הצדקה,
אהבה בוודאי שלא.
כי בתוך השגעון הכללי שנקרא "נורמליות" או "שפיות" כהסוואה למצב העניינים האמיתי,
מותר להרוג לרצוח ובכלל לנהוג בטיפשות מוחלטת ובניגוד לכל שכל ישר – דהיינו לפגוע באחר.
זה השגעון ונראה שאנחנו מחלימים או מתאזנים לאט ובאיטיות.
שכן בראשית המאה שעברה בשנות העשרה והשלושים בואכה ארבעים, השמדנו את עצמנו בשלל תפאורות ומופעים הכוללים שיטות המתה, צאן לשחיטה ואדם לטבח, יצרנו במו ידינו סדום ועמורה והעלינו על המוקד מיעוטים / חלשים / חסרי ישע רק כי אפשר.
כי אפשר להתנשא מעל הקרבן ולחרוץ גורלות בשם אללה ויש הצדקה. תמיד יש.
הנה כי כן כיום עדיין הננו שוחטים את בני מיננו -
טבח עם מתרחש כל הזמן.
לטיפשות האנושית אחיזה איתנה.
ועדיין הרבה פחות,
הרבה יותר סובלניים,
האלימות מאבדת מכוחה.
זה מעודד לא כי עלינו להיות אופטימיים בהכרח
אלא מתוך ראיית השביל המאוזן והמתאזן תדיר
בו צועד האנושות
בו צועד אדם
בו צועדת כל דמות אנושית -
מטורפת או "שפויה"..
מאידך
השגעון עדיין מקיף אותנו ברוב חסדו, שכן כל זה מתחיל בקין והבל –
ובמקום שיסתיים שם ממשיך
עד עצם היום שבו אדם מאמין
שהוא מעל אדם אחר או מתחת לאדם אחר.
שכן הדין והצדק עומדים לצד הצד המתבדל, הייחודי, הזהות האישית, הזהות העצמית, הזיהוי את עצמנו ככאלה או כאלה.
והחסד לצד האנוש.
וזה לא שהחיים לא מזמנים לנו הזדמנויות להיות אלימים, וזה לא שאלימות איננה חלק מהחיים.
זה כן שהשפיות לא מניחה למלחמה, למדון ולהדגשת הייחודיות האישית לתפוש את אותו משקל כבעבר.
ומכאן, טוב שהיו האנשים האלה טוב שהוציאו לאור את הטירוף היהודי או הישראלי,
על מנת שבעולם ידעו שגם הישראלים מטורפים,
משוגעים על כל הראש.
ואפילו אדונינו האלוהים,
(שהוא האל הבכיר)
מלך מלכי המלכים,
הקדוש ברוך הוא,
אלוקים,
השכינה
וכל צבאות השם
לא יצילם מידינו.
---
וטוב יותר לנשום.
ולחייך אל פריחת האביב.
שהצהוב מתפרש לגוני הירוק
מעשה רקמת נוף בהירה
---
שלום זה שגשוג.
עשיית שלום אקטיבית
לעולם תאזן בין ניגודים
על מצע החסד של ההתקיימות –
המובן מאליו
עד לעזיבת הגוף באופן טבעי
או באבחת גרזן של איזה צודק.
---
שבת - שלום
תודות
הם ידעו שפלוני הוא "בן מוות" כי הוא הורג יהודים ואם לא ימות הוא ימשיך ולכן הם הרגו את פלוני שהוא כאמור טרוריסט אנטי יהודי ואנטי ישראלי, למשל רוצחי מינכן.
הצדקה לעולם תימצא לא רק למעשה הרג או רצח אלא לכל דבר שמחייב הצדקה.
אז אתה יודע שזה חלק מהשגעון.
החסד לא צריך הצדקה,
אהדה וקבלה לא מבקשות הצדקה,
אהבה בוודאי שלא.
כי בתוך השגעון הכללי שנקרא "נורמליות" או "שפיות" כהסוואה למצב העניינים האמיתי,
מותר להרוג לרצוח ובכלל לנהוג בטיפשות מוחלטת ובניגוד לכל שכל ישר – דהיינו לפגוע באחר.
זה השגעון ונראה שאנחנו מחלימים או מתאזנים לאט ובאיטיות.
שכן בראשית המאה שעברה בשנות העשרה והשלושים בואכה ארבעים, השמדנו את עצמנו בשלל תפאורות ומופעים הכוללים שיטות המתה, צאן לשחיטה ואדם לטבח, יצרנו במו ידינו סדום ועמורה והעלינו על המוקד מיעוטים / חלשים / חסרי ישע רק כי אפשר.
כי אפשר להתנשא מעל הקרבן ולחרוץ גורלות בשם אללה ויש הצדקה. תמיד יש.
הנה כי כן כיום עדיין הננו שוחטים את בני מיננו -
טבח עם מתרחש כל הזמן.
לטיפשות האנושית אחיזה איתנה.
ועדיין הרבה פחות,
הרבה יותר סובלניים,
האלימות מאבדת מכוחה.
זה מעודד לא כי עלינו להיות אופטימיים בהכרח
אלא מתוך ראיית השביל המאוזן והמתאזן תדיר
בו צועד האנושות
בו צועד אדם
בו צועדת כל דמות אנושית -
מטורפת או "שפויה"..
מאידך
השגעון עדיין מקיף אותנו ברוב חסדו, שכן כל זה מתחיל בקין והבל –
ובמקום שיסתיים שם ממשיך
עד עצם היום שבו אדם מאמין
שהוא מעל אדם אחר או מתחת לאדם אחר.
שכן הדין והצדק עומדים לצד הצד המתבדל, הייחודי, הזהות האישית, הזהות העצמית, הזיהוי את עצמנו ככאלה או כאלה.
והחסד לצד האנוש.
וזה לא שהחיים לא מזמנים לנו הזדמנויות להיות אלימים, וזה לא שאלימות איננה חלק מהחיים.
זה כן שהשפיות לא מניחה למלחמה, למדון ולהדגשת הייחודיות האישית לתפוש את אותו משקל כבעבר.
ומכאן, טוב שהיו האנשים האלה טוב שהוציאו לאור את הטירוף היהודי או הישראלי,
על מנת שבעולם ידעו שגם הישראלים מטורפים,
משוגעים על כל הראש.
ואפילו אדונינו האלוהים,
(שהוא האל הבכיר)
מלך מלכי המלכים,
הקדוש ברוך הוא,
אלוקים,
השכינה
וכל צבאות השם
לא יצילם מידינו.
---
וטוב יותר לנשום.
ולחייך אל פריחת האביב.
שהצהוב מתפרש לגוני הירוק
מעשה רקמת נוף בהירה
---
שלום זה שגשוג.
עשיית שלום אקטיבית
לעולם תאזן בין ניגודים
על מצע החסד של ההתקיימות –
המובן מאליו
עד לעזיבת הגוף באופן טבעי
או באבחת גרזן של איזה צודק.
---
שבת - שלום
תודות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה