ממש

כאב רגיל הוסיף עוד נתח נסיון,

חתך. נתח. הצליק. ומה בכך?

אוד תקווה אחרון

נואש ואחר כך –

להיכנע לאט, ללא תנאים

מוקדמים; תנאים מאוחרים;

ללא תנאים עכשוויים –

לאט, נָחְלִים.

היות אתך כל כך,

לקחת שבוע, יומיים להיפרד,

אבל, למרות כל זאת, עלי לרשום אותך

וכל שבא אתך,

וכל אשר הלך,

מתי אני צמא?

מתי אני רועד?

*

הזמן אינו חשוב, חשוב כיצד

ואיך: סיבות ונסיבות,

ואם בכל השחקנים אחד אחד,

או צוות של אחרי החזרות.

עלי לכתוב דברים רבים כמסקנה,

כואבת ומלווה דלות וניסיון,

מי שלא מסתקן, דרכו רדופה,

וניסיונו הוא הנס האחרון.

אני מבקש לסכם ואיני יכול,

תמיד האינסוף, תמיד הצבע הכחול,

דלות הנסיון, נסיון הרש.

איך אתה מעז?

כיצד את יכולה?

אתה רועד –

את מכאיבה –

אתה-

גם את –

ממש.

 [ש.ל.א.]