ועכשיו מגיל הגן.
יודעי דבר, שמאמינים בטהרת המחקר, ומאמינים בהחלט בפתרונות כימיים דוגמת סמים כמו ריטלין קובעים בימים אלה ממש שבעיות ההיפר, קשיי הריכוז והקשב - הם התפתחותיים כלומר, נובעות מכשל התפתחותי - לא התנהגותי.
על בסיס ההגיון הזה טוב לאבחן בגיל מה שיותר צעיר, ולהתחיל טיפול תרופתי בגיל מה שיותר צעיר.
אכן, הגיון צרוף.
הבעיה היא לא בהגיון, היא גם לא ברעיון שמתוך התפתחות לקויה עשויות לצוץ גם בעיות כאלה.
הבעיה מתפצלת לשני מובנים בסיסיים:
הבעיה המיידית היא השימוש בסמים, משני תודעה, בגיל צעיר.
בבחינת סימום המוח החקרני, הסקרן, הבריא (גם אם לא התפתח להסתגלות לתנאים שאינם מתאימים), על מנת שיהיה מיושר עם תפיסה מסוימת - שסימום למשל הוא לטובתו.
הבעיה השורשית היא המערכת. כלומר, לא הבעיה ההתפתחותית היא הבעיה אלא התנאים שאינם מתאימים להתפתחות של 3 עד 10 אחוז מהילדים.
שאם היו ניתנים תנאים מתאימים לא רק שלא היתה בעיה מיידית גם לא היתה בעיה התפתחותית.
במקומות בהם המסגרת מתאימה את עצמה לצרכים המיוחדים של כל ילד וילד, בהם טובת הילד גוברת על טובת המוסד, האדם חשוב מהמנגנון, האדם חשוב מהמחלה או מהבעיה, אין כל צורך בשום תרופה מסממת, על מנת שהילד ייתפתח לתפארת טובתו האישית. נקודה.
ההתפתחות הלקויה אכן מעוררת אי נחת אצל הרגולטור - זה שמונח בראשי ההורים עצמם.
אתם, ההורים מייצרים את שיתוף הפעולה להפרעת ההתפתחות התקינה של ילדכם.
סמים לא יתקנו את זה.
אין מה שיתקן את תנאי השבי בהם גדל ילדכם.
אין מה שיקלקל את תנאי החירות בהם הוא יכול לגדול.
ואני לא מדבר רק על חינוך ביתי, אנטרופוסופי או פתוח או עכשווי, אני מדבר גם על בית הספר, הקונבנציונאלי.
עמידתכם האיתנה על זכותו של הילד לקבל את התנאים המתאימים לו, בלי תרופות וסמים, היא המתבקשת - לטובתו. לטובת הילד שלכם.
על פני לשתף פעולה עם תפישת התרופה הכימית, המניחה שהכל כימיה, הכל חומר, הגל גוף, טוב ראשית לראות את הגורמים ולטפל שם. במובן הזה הגורמים הרוחניים, הנפשיים, הרגשיים והסביבתיים יהיו המקום הראשון והאחרון לטפל שם.
זה לא שאין מקום לתרופות.
עם זאת - השימוש טוב שיהיה מינמאלי, בזהירות הראויה ובחשדנות מקסימאלית.
שכן, שאין מקום לשימוש בתרופות במקומות שאינן נדרשות ובעיקר במקומות שמייצרות נזק ברור, ולו ממבחינת שינוי התודעה אצל ילדים שאישיותם עדיין לא מגובשת דיה.
תודות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה