ייקח מתי שבא לו.
בכל פעם שנתקל הילד בבעיה כזו או אחרת, ייקח ריטלין, למה לא?
בכל פעם שינסה לעמוד על שלו, להיות הוא עצמו - אפשר לתת לו ווליום, שיירגע.
אפשר פרוזאק (יש שממליצים כבר בגיל שמונה), יש בטח עוד סמים מ צ ו י נ י ם.
כי סמים זה טוב.
זה עושה שקט. הילד לא מרעיש. המורה לא מתלוננת.
גם תינוקות.
הרי כל ההתפתחות הזו של התינוק מלווה בהמון תסכולים. יוצאות שיניים - אקמול. לא נרדם, אפשר אלכוהול.
או לפתח במיוחד, לכל שלב בהתפתחות את הסם הנגדי. זה שירדים את התסכול, וישאיר את הילד רגוע.
ואנחנו, ההורים נרווה רוב נחת מחיינו הנעימים שאין בהם ילדים. רק בובות.
ככה הילד יהיה בובה של ילד.
ילד בובה. שאפילו לא צריך לשחק איתה. היא משוחקת לבד. וגם מאוד מוכשרת - הבובה.
וחוץ מזה, אמא יקרה, קחי קצת ריטלין, זה מדכא תיאבון, ככה תוכלי להיות רזה.
להיראות עשר וחצי. להיות בובה של אמא, ממש בייב.
זה לא עניין של הצלחה. זה עניין של תודעה.
וזה עניין שכולו ספון בקפיטליזם עם ריח חזק מאוד של פשיזם.
תודות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה