חי ושלם

ואז עלי לרדת אל נבכי נפשי ולהמשיך לסדר בה את מגירות הקנאה והחולשה 

והצורך לברר עניין, למרות שכבר עייפה הנפש, לקחה מרחק גדול מדי, 

הפליגה רחוק מדי ומעוניינת במעט אדמה מתחת לרגליה,

להיות נישאת על פני האדמה יודעת כבר 

ולהעניש את אלוהים בכל חומרת הדין

בבואי חשבון עם עולמי, מטיל ספק

ביפי הבריאה, בפאר החיים

ובכוח האהבה.

פליאה כיצד בוחר שוב ושוב, לחזור לעמק הבאכה, להביא את מורת הרוח הזו לפתחי,

בפתיחת מרחק גדול מדי, כשהרוח נישאת ולעולם נושב, והרי הכלים נרכשו זה מכבר

ובכל זאת, יש את עניין העידון. הפיין טיונינג, הטוב ביותר, המעולה, שאין למעלה ממנו,

וזה, העידון הבא מבקש להשתחרר מהבלי העולם, ולומד בהכנעה עולצת להיטמע שם,

שזה הכל גם וגם.

ומכאן, כאשר מבקש גאולה - מבקש גאולה מעודנת, מבקש עדנה,

להיות נטו. בדיוק מי שאני הוא, שאין דבר כזה (בינינו) ובכל זאת, כאמור, גם וגם.

גם האדם הפשוט עם ריחו ועם מנהגיו, האלה או האלה, זה שצריך, שגאולתו היא 

היותו שלם. 

ומכאן, זו ההתחדשות,

שהחירות ניתנה לנו לבחירה

והיא בהחלט אפשרית,

וזו מטרה ראויה להקדיש לה, חיים שלמים. כאמור, חי ושלם.

----

חג שמח.

---

תודות.