לשאלתך -
כבר נכתבו הדברים ונאמרו בעבר.
לא מדובר לא בגזים ולא בקוליק, ולא במזונותיה של האם או של התינוק.
כל אלה לא רלוונטיים.
אלא, מדובר בהסתגלות אל העולם הזה, אל תנאי האור והחושך השוררים בו, ואל התרגלות אל מחזוריות החים כאן, על הפלנטה הזו, יום, לילה, ולאחריו עוד יום.
אם תינתן תשומת לב מספקת, ניתן יהיה לראות שרוב התלונות או חוסר הנוחות של הקטנים, מחריפה בשעות בין הערביים, בזמן בו מתמעט אור היום והלילה יורד.
יש להבין, תינוק שרק הגיח לעולמנו, עדיין לא יודע שהאור, הנעלם לעת ערב מחייו - יחזור למחרת.
ידיעתינו שכך העולם נוהג, ויום בא לאחר יום, איננה מובנת או מוטמעת עדיין ברך בשנים.
ולפיכך, על פני גזים, נמצא אז התינוק חווה ריקנות באזור מקלעת השמש, בין מפתח הלב והטבור.
תחושה זו של ריקנות אם כך, בלתי נסבלת ונתפשת כהיפוכה, לחץ פנימי, לכאורה אלו הם גזים. אך אין הדברים כך, אלא כאמור - ריקנות.
ומה ניתן לעשות?
חיתול הדוק על בטנו של הרך הנולד, מהודק היטב, על מנת להקהות את תחושת הריקנות, החזקת הילד על הידיים, עדיף של האם אבל גם האב יכול לתרום כאן, באופן הזה שאזור הבטן, מקלעת השמש, נמצא מול לב המחזיק את הילד, והרגעה מונוטונית של היילוד, בשעות בין הערביים, הם כל שצריך, וכל שניתן לעשות.
האמונה שמדובר כאן בגזים, ההתעסקות העניפה סביב הנושא, ההתלהבות ניתן לומר לטיפולים שונים, לא רק שלא מועילים אלא מייצרים לחץ פנימי אצל ההורים ובעיקר אצל אמו של היילוד.
לחץ פנימי זה בהחלט מתחבר לרעיון של גזים, שגם אלה הם לחץ פנימי.
עם זאת, עטיפת הילד בחיתול, הידוק החיתול על אזור מקלעת השמש, והרגעת הילד כשהוא מוחזק על הידיים, ובטנו מול לב אמו, הם כל מה שנדרש.
---
תודות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה