במדבר

לפני איזה זמן במדבר.
לבדי.
אוהל.
קירות אבני כותל, 
נוטות להידרדר.
מעת לעת ניתן לשמוע 
את זליגת הגבעה, 
את דמעות המדבר,
מתגלגלות ונופלות אבנים קטנות
מפירות דממה.

כאן. במדבר הזה.
לכאן באים מיני בני ברית,
ויש שיאמרו דמיוניים, 

אבל שם, לבדי, במדבר, רוקד חצי ערום 
ולס שמימי עם הצל שלי, 
מוטמע אל אבנים מתאזנות
ובאה ציפור 
ורקדנו גם.

כאן, במקום הזה - 
החסד נוכח.

ואנחנו, כיצורים, כבעלי חיים, כבני אדם,
מתעקשים על הדין ועל השיגעון
על השפיות המדומה,
מפספסים את יבשת ההסכמה ומתמקדים רק באייה 
כל אי הסכמה בפני עצמו, בפני עצמה.

---

שכל ישר עשוי להיות מואר 
באור ההסכמה לקבל
ללא תנאי.

---

תמורה מובטחת.


***
תודות