הנמיכי עוף 1

סובלת מזה חודשים מסוג של דיכאון. זה מלווה בדפיקות לב חזקות ומהירות.
הדמעות בעיניים דרך קבע ,זה לא בכי חיצוני,זה פנימי. מוצפת בעצב ורואה את העולם כמו דרך רשת,לא רואה את החדות של הצבעים. הכל מכוסה במשהו שגורם לי לניתוק. מנסה לחזור לעצמי ולא מצליחה לנער מעלי את העצב.


---

כאמור, כאשר מבקשת הנפש אחר תחושת קיומה - דיכאון, אופוריה, סבל ואושר נמצאים ראויים להיות התמריץ לתחושת קיומה.
העיקר שתהיה תחושה.

כאן, כאשר נמצאת הנפש מעלה את מנגנון הדיכוי - מה היא מדכאה?
במובן הזה את נטייתה היא להצטרף ולהתמסר כל כולה לאחדות.
אז עולה מנגנון ההישרדות הזה של הדיכוי, זה שמפריע לנפש להתאחד באחדותה מתוך חשש לאובדנה היא.
האם זה ברור?

במילים אחרות, כאשר הנפש מתפעמת ועולה אל גבהי רוחה, מתקיימת ולו לרגע באחדותה, שם אין לה זהות או קיום, ואיננה מתורגלת באלה - עולה מנגנון הדיכוי האוטומטי.

באשר אלייך,
הנמיכי עוף וראי כיצד רגבי האדמה נכונים להצמיח בתוכם אשר יבוא.
הקטיני ציפיות מעצמך וקחי את עצמך מעט פחות ברצינות.

הצחיקי את עצמך והיי נכונה להתפעם וליהנות מהקיים תוך ידיעה שבכל מקרה לא תיעלמי כי בכל מקרה כל עוד את חיה אין שניה לך.
גם כאשר התעלית אל מחוזות שאין לם מילים.

טוב מאוד בעבורך יוגה.
טוב מאוד בעבורך לשתול ערוגת צמחים ובה לשים בין הירקות גם כמה פרחים.

טוב לכל סוג של עונג גופני - במובן של כל טיפול מגע מהבחינה המקצועית ואם ניתן מגע אוהב ואינטימי, שזה יכול להיות מין ו/או חיבוק עם אדם אהוב.

ולאחר כל זאת, עדיין יקרה בהחלט שדמעה של עצב על המין האנושי ועל מה שעצוב תזלוג לאורך לחייך ואת תדעי שלמדת לקבל שיש גם עצב בעולם ומכאן תוכלי לחזור לפנים שמחות יותר -
על פני לחפש עצב להיתלות בו שוב ושוב.

תודות.