חירות וקרבן

כאן, עולה הנושא הבא לתשומת לבך -
ראה את עמדת הקרבן שאינך מוכן לוותר עליה.
הקורבן במובן הזה מרשה לעצמו הצדקות למעשים שמקרבנים אחרים.
לכן, התבונן היטב בזה. בקורבנותך הבלתי מתפשרת.
אז, ראה היכן מונחת החירות. ראה כיצד גם בעת שוביו בבית פוטיפר לא הסכים יוסף לוותר על חירותו, ראה את החירות הזו שמוגשת לך כתשורה מעצמך.
החירות לבחון את הזוגיות בינך ובין עצמך.
מחדש.
ולראות את הקורבן שהקרבת, את הקורבן שהיית ואת הקורבן שהנך כעת.

יידע הקורבן שמציאת החירות לא יכולה להיות תלויה בגורמים חיצוניים עד כמה שזה מפתה לחשוב כך, כי נדמה לו לקורבן שהוא קורבן של נסיבות. ואינו.

אין שום קשר בין תחלושותיך אתה ורצונך להוביל את הזוגיות הזו בדרכך, מתץוך צדקתך כי רבה, מתוך הגיבוי החברתי העקום שמרשה לך בתור קורבן, להפוך להיות לרודן או להצדיק את הרודנות שלך.

אף אחת אחרת בעולם כולו לא תבוא ותנכיח לך את אפיותך כמו בת הזוג הזו.

אתה יכול להיפרד ולמצוא מישהי שתענה על כל ציפיותיך.
אז, הציפיות יישתנו מכיוון שהדפוס הוא לשלוט בנסיבות או נכון יותר להיווכח שוב ושוב שלאוזלת ידך אינך יכול לשלוט בנסיבות.
אינך יכול לשלוט בדבר וחצי דבר בעולמך
אלא
אך
ורק במצב הרוח שלך.

כשהחירות היא זו המנשבת ומניעה את מפרשי פרשנותך,

בעת הפלגתך הרחק מנמל הבית - כלומר הרחק מעצמך -
מצב הרוח שלך בהחלט עשוי להיות בדרגת מאושר -
גם אם לפתע החליטה איזו פרה שהיא יודעת לעוף וממרום מעופה חרבנה לך על הראש.

האם עד כאן זה ברור?