חינוך ביתי - כל השאר מובן מאליו

אין חינוך אשר איננו ניתן מהבית. נקודה.

כל הילדים אשר מתגוררים בביתם - מתחנכים מהבית.
אפילו אלה הנשלחים או הולכים מרצונם לפנימיות - מתחנכים מהבית.
חינוך מתבצע מהבית גם בהיעדרו של הבית,
גם בעת היותו של הילד בגן, בבית הספר, עדיין - עיקר החינוך - ליבת החינוך - מהבית.

מכאן, שעצם המושג חינוך ביתי אינו מפריד כלל ועיקר בין צורות חיים או גישות הורים באשר הם. במהותו הריהו מצביע על הזכות שניתנת להורים להיות אחראיים על טובת ילדיהם ועל חינוכם.

לפיכך, מי שמקבל עליו את המושג חינוך ביתי, מצהיר כי הוא מאמין כי חינוך = בית, במובן הפיזי, או המשפחה שהיא הבית האנושי, או שניהם גם יחד.

אין מי שמקיים "יותר" חינוך ביתי, אין מי שמקיים פחות.
אי אפשר לקבל תיעוד בספר השיאים של גיניס על קיום חינוך ביתי, ברמה, בכמות, בזמן או בכל אפיון אחר.
לא מתקיימת תחרות, גלויה או נסתרת בין משפחות החינוך הביתי,
אותן שקבלו על עצמן ביודעין את האחריות לחינוך,
אלא יש למידה לסובלנות וקבלת התפישה השונה כלגיטימית.

על כן, מידה זו של הצורך לקבל או לתת ציון כזה או אחר,
או לסווג בכוח ולהגדיר באופן נוקשה, ראוי לה להישמע,
למרות שאפשר כי עצם הצורך לייצר תחרות מדומה נובע מהרגלי העבר,
צורך הנמשך מתוך אמונות העבר אשר עדיין לא התאיינו לחלוטין.

שכן, התפישה המאמינה כי ניתן לקיים חינוך תעשייתי לגבי ילדים,
נזקקת לבחינה מתמדת, הגדרה, הערכה, מידור ושאיפה.

אלה מחלחלים אל נפשו הרכה של הילד, חלחלו אלינו,
כל אחד מאיתנו, אי אז בילדותנו.
מרגע שחיידק השאיפה והצורך לקבל אישורים רשמיים
אחז לו נחלה במחוזותינו, הריהו מסרב להרפות,
מכך, ודאי שתהליך הזיכוך ייקח זמן.
זה, הזמן, מאפשר בדרכו את רכישת הכלים המתבקשים
לזיהוי וזיקוק הרעל והעול שנובטים מאותו חיידק -
עד שנלמד את אותה סובלנות.

*

חינוך ביתי הוא החינוך שניתן להורים.

הילדים הם המורים.

ההורים הם

התלמידים.

אלא שעל כתפי התלמידים יש גם את כל האדמיניסטרציה של החיים,
עבודה מול מוסדות, פרנסה, מעמד חברתי, עמדות פוליטיות,
עמדות מדיניות, ענייני מוסר, ניסיון, בטחון ועוד כהנה וכהנה.

והמורים?

משוחררים מכל אלה, נדרשים רק ללמד את הוריהם כיצד להיות הורים.
כיצד לתת להם (למורים הקטנים) את הכלים המתאימים
על מנת שיוכלו להגיע ליעדיהם למרות שהם משתתפים (זמנית לפחות) במסע שלנו.

לפיכך נמצא תפקיד הילדים אולי מסובך מלהפילו על כתפיהם,
אבל, זה רק לכאורה, מכיוון שהם, הילדים, רק צריכים להיות מי שהם
ולהמשיך ולשגע אותנו, עד שנבין.

ובסוף אנחנו מבינים.

אנחנו מבינים שאנחנו באמת יודעים איך להיות הורים.
אנחנו מבינים שאנחנו לא זקוקים לאף אחד מבחוץ.
אנחנו לומדים להבין את כוחה של הקירבה
והמשמעות האדירה שיש לקירבה ביחסי האדם עם עצמו,
הן בגיל הילדות (וזה עבור ילדינו) והן בגיל הבגרות (וזה עבור עצמנו).

ומתוך החינוך הזה, שחונכנו אנו בשנים האחרונות,
שמחונכים כל הורי הילדים המתפתחים במסגרת הבית והמשפחה,
עולה צורך להעביר תובנות והבנות הלאה..
אל הורים אחרים... למשרד החינוך... לחלל האוויר.

מתוך מהות החינוך והלימוד
אנו מתחנכים ולמדים מילדינו
- להיות מי שאנחנו -
ולאפשר להם להיות מי שהם.

כל השאר מובן מאליו.

---

תודות ותהודות.