עד שדי

במובן הזה אם כך עם כל ייחודיות הכאב הפרטי,
הקושי הפרטי כל כך של ציפור .

בסיטואציה שמעוררת בכל קורא את ענייניו הוא,
ומכאן עולים גם היחסים עם הסבל.

כלומר, שכל אחד ואחת הוא 'אני',
כולנו רואים את עצמנו וקוראים לעצמנו 'אני',
והייחודיות הזו שעל פיה כל אחד ואחת שונים,
או מיוחדים - היא אחידה.

ומכאן שכאשר ניתכות המילים מילים האלה מאליהן,
ויורשה כאן צפריר להתנער היטב ולהעיד על תהודה
מרתקת שעולה מההד של הכותבים בדף,
תהודה גופנית ממש.

והמילים זורמות מאליהן לעיניי המופתעות לעתים
והשיעור האישי שלי הוא התמסרות.

זה ההד וההדף הזה של העיניים הקוראות כאן,
המסכימות והמתנגדות
וכל אחד וכל אחת במיטב הפגנת רגישותו או רגישותה,

במגוון מרתק של בני אנוש,

המתחבטים בשאלת הזוגיות הראשונה
כלומר בינך לבין עצמך,
יחסי תודעה אחת גוף ונפש אמת ודמיון

שזה עיקר העניין כאן,
והצמיחה המוצעת כאן,

בבחינת הבשלה מסקרנת, משעשעת, מדהימה
בה הנך מגלה את עצמך מחדש,

איננה אופציה אחרונה כלל וכלל
אלא הזדמנות.

כל המילים כאן מדברות על זה, מנחות בכל מחיר
לצאת למסע אישי וזה יכול להיות אחלה טיול

מסע אל מול עצמך - מנקה את דפוסי הזיוף העצמי
פנימה.

שם, החירות ממתיקה עמך סוד גלוי
בדבר האפשרות לחיות בשלום עם עצמך.

בזוגיות מופלאה, אינטימית וקרובה
יד ביד עד שדי.

עד אז, מומלץ ביותר.
לצאת במחול ולהתבונן בשקט מוחלט מהצד

על חן התנועה הפנימית

דמיון אם כך יהיה כלי מצוין לשם העצמת המציאות
מאשליית היומיום אל אמת הקיום בהווה.

שינוי בתפישה אם כך כולו בחירה אישית,
ומרגע שזה מתרחש - עצם רעיון השינוי בתפישה
הוא שינוי מבורך.

תודות גם ליד הכותבת ולמלים הנכתבות.

---

תודות ותהודות