גיתית

שלום,

יש לי בעיה: התחתנתי לפני שנה עם בחור שבא מבית שומר שבת. גם אני וגם הוא לא שומרים שבת, אך מאוד מאוד חשוב לו "לשמור על הכבוד" של הוריו ולכן אם אנחנו רוצים לנסוע בשבת אנחנו צריכים לדאוג שזה יהיה הרחק מעיניהם של הוריו, ומאחר ואנו גרים קרוב אליהם זה כמעט בלתי אפשרי. ברור שמצב זה מאוד מציק ובגלל זה אני צריכה המון לתמרן ולהתקפל ולהתגמש - וזה ממש מתחיל להימאס !! בעלי כל הזמן אומר לי שאני צודקת ושהוא ישנה את זה, אבל הוא לא עומד במילה, הוא כל הזמן מעדיף לפגוע ברגשותיי ולא ברגשות הוריו. כבר מתחילת הקשר בינינו סיכמנו שאנו לא דתיים, אך בגלל הוריו אני צריכה לחיות כמו דתייה. מה לעשות ? בכלל אני מרגישה שלהוריו יש יותר מידי השפעה עליו - זה לא שאני רוצה שיתרחק מהם, ודוקא המשפחתיות שלו מוצאת חן בעיני, הבעיה היא שזה בא על חשבוני. אני לא מרגישה שזה רק אני והוא, זה כל הזמן אני, הוא וההורים שלו. אני חושבת שבתור אשתו, הוא צריך קודם כל להתחשב בי.

האם אני טועה ?

ראי

כל המצב הזה מצביע על אותו קונפליקט שיש לך עם הדת היהודית, או עם עצם שמירת מצוות.

מכאן, בוחנת לעומק את יחסיה עם הדת, שהרי למרות אותן החלטות לחיות כ"חילוניים" העדפת לחיות את חייך עם מי שמורשתו - חיים דתיים.
בכך, אישרת את הצורך שלך לגעת-לא לגעת בשאלת הדת וקיום המצוות.

לכן, על פני להעמיד את עצמך מול הוריו - בבחינת - תבחר ביני ובין הוריך - משא כבד שאינו יכול לעמוד בו, לומדת כיצד ניתן לגשר על אותו קונפליקט במובן הזה של גם וגם.
גם את וגם הוריו.

גשר זה בין דרך חיים אחת לשניה, בין משפחה גרעינית למשפחה מורחבת מתקיים לעולם.

על פני לסגור את הגשר הזה שעדיין יתקיים, על פני לשרוף את הגשר הזה שעדיין יתקיים - מסכימה לקיומו ומאפשרת את התקיימותו על ידי תרומתך אישית.

תרומה זו עשויה לבוא לידי ביטוי למשל בהחלטה להחליף מקום מגורים. החלטה שעשויה להתקבל בקלות יתירה מתוך שלמות ההחלטה. 

שאם מתעקשת לבוא לפני הוריו,
עשויה למצוא את עצמה מרוחקת מילדיה לכשאלה יקימו את ביתם.

לכן, מתבוננת, ומאפשרת את הפתרון הזה שיעלה מאליו, בנינוחות, ובהסכמה מלאה. 

סמכי על אישך, הניחי שם.
מתוך הכעס שלך הוא מתחפר בעמדותיו, אלה הרגשיות.

חשבי על הדברים, בדקי את יחסייך עם יהדותך. שם הפתח.

תודות

---


אני דווקא מאוד קרובה ליהדות, אני אוהבת מאוד את הדת הזאת ומרגישה מחוברת אליה בכל נפשי, אך הדרך שלי

אל היהדות שונה בתכלית מדרכו של בעלי או מדרכם של הוריו. הם מעדיפים את קיום המצוות ואילו אני מעדיפה את הרוחניות והפילוסופיה האדירה שביהדות. אני לא רוצה להשמע שחצנית, חלילה, אבל אני דווקא מתעניינת הרבה יותר מהם בדת ומרבה לקרוא ולשאול שאלות. חשוב לי לציין שדווקא היותו של בעלי אדם מאמין ומסורתי משכה אותי אליו. לא הייתי יכולה לחיות עם אדם שמנותק מדתו. אך שוב, אינני מסכימה עם הדרך. הבחירה שלו איננה ביני לבין הוריו אלא גם בינם לבין עצמו, מכיוון שהוא עצמו אינו שומר שבת!! הוא פשוט לא רוצה לפגוע בהוריו. אני בסבורה שכאדם בוגר שהקים לעצמו משפחה, יש לו הזכות לבחור את סגנון חייו. יתרה מזאת, מובן שכשאנו מתארחים בביתם של הוריו אנו מכבדים אותם ולעולם לא מחללים את השבת- אך מחוץ לביתם מגיע לנו לחיות את חיינו. אני חושבת שגם הם צריכים להבין שיש לנו הזכות לחיות את חיינו כראות עינינו !! אני שוב מדגישה שבכל פעם שהעליתי את הנושא בפני בעלי הוא הסכים עימי לגמרי, אך אין לו את האומץ לעשות את הצעד.

---

אני דווקא מאוד קרובה ליהדות, אני אוהבת מאוד את הדת הזאת ומרגישה מחוברת אליה בכל נפשי, אך הדרך שלי

אל היהדות שונה בתכלית מדרכו של בעלי או מדרכם של הוריו.

ודאי שאת קרובה ליהדות. עם זאת בחרת לך לבן זוג את מי שבא ממורשת של קיום מצוות. מכאן, שמשלימים זה את זו. אמנם אינו מקיים מצוות כהוריו, אבל עדיין, לעולם - "משם הוא בא".

הם מעדיפים את קיום המצוות ואילו אני מעדיפה את הרוחניות והפילוסופיה האדירה שביהדות. אני לא רוצה להישמע שחצנית, חלילה, אבל אני דווקא מתעניינת הרבה יותר מהם בדת ומרבה לקרוא ולשאול שאלות. חשוב לי לציין שדווקא היותו של בעלי אדם מאמין ומסורתי משכה אותי אליו. לא הייתי יכולה לחיות עם אדם שמנותק מדתו.

על פני להפריד בין הדברים, ניתן לגשר.
כאן, עצם אמונתם הפשוטה והעמוקה,
זו שמקיימת את "נעשה ונשמע"
מתוך אמונה ברמת קבלת עול מצוות
איננה פחותה או נחותה מדרכך להתעניין בשאלות שעולות אצלך.

הורי אישך, אם כך,
בדרכם עובדים את אלהים.
אינך יודעת במה מתעניינים ובמה לא.
אינך יודעת על ספקותיהם - שכן מבחינתם -
ראשית "נעשה" אחר כך - "נשמע".

אין דרך נכונה או נעלה.
פשטות החיים היא שיא הפילוסופיה האפשרית.
עם זאת, דרכך בהחלט ראויה שכן מתאימה למי שאת.

כאן, שימי לב לניסוחייך -
שאת מתעניינת בדת היהודית - לא בדת שלך,
לא בדת שהיא היא המורשת שלך.
שימי לב שלא היית מתחברת לאדם שמנותק מדתו - לא מהיהדות או מדתך.
שימי לב שאת מתעניינת בדת - הורי אישך חיים לאורה.

אותו מקום בו אין לך שייכות מובהקת או דיאלוג פנימי אל הדת הוא שנדרש להשלמה.
במובן הזה של עשי שלום במרומייך.

שימי לב שהורי בעלך הולכים בדרך שאת לא בוחרת ללכת בה.
עם זאת - מרגע שבחרת בו, בחרת במשפחתו - לטוב ולרע.

אך שוב, אינני מסכימה עם הדרך. הבחירה שלו איננה ביני לבין הוריו אלא גם בינם לבין עצמו, מכיוון שהוא עצמו אינו שומר שבת!! הוא פשוט לא רוצה לפגוע בהוריו. אני בסבורה שכאדם בוגר שהקים לעצמו משפחה, יש לו הזכות לבחור את סגנון חייו.

את בהחלט צודקת מבחינתך, עם זאת את יכולה לשנות רק את הקונפילקט שלך בינך לבין הוריו.
יחסיו עם הוריו אינם מעניינך כלל ועיקר.
זה העניין שלו בלבד - גם אם אינו צודק.
אין זה מתפקידך להעלות את הקונפליקט שלו עם הוריו.

יתרה מכך, ככל שתלחצי שם כך רצונך יורחק מהגשמתו.
הניחי לו להתעמת/להתאמת עם הוריו, בדרכו, בזמנו, ועל פי יכולותיו.

פשוט הניחי.
מאידך, הסכימי לדרכם, הסכמי להיותם חלק ממשפחתך. וטוב שכך.

יתרה מזאת, מובן שכשאנו מתארחים בביתם של הוריו אנו מכבדים אותם ולעולם לא מחללים את השבת- אך מחוץ לביתם מגיע לנו לחיות את חיינו. אני חושבת שגם הם צריכים להבין שיש לנו הזכות לחיות את חיינו כראות עינינו !! אני שוב מדגישה שבכל פעם שהעליתי את הנושא בפני בעלי הוא הסכים עימי לגמרי, אך אין לו את האומץ לעשות את הצעד.

אם כך, הניחי. יחסיו עם הוריו הם ענינו.
כאן, בהחלט ראוי להעלות את האפשרות של שינוי מקום מגורים.
על פני להצביע על כך שאין לו אומץ לעשות את הצעד,
ראי מה משמעות העימות/אימות הזה בעבורו.
שנמצא חושש מתגובתם כלפייך
- שנמצאת מרחיקה אותו מהדת - לתפישתם.
אמנם הוא עצמו החליט לחיות חיים בדרך אחרת מהוריו.
אלא שחושש שישליכו את המעבר הזה
או את הקצנת המעבר הזה - עלייך.
אז, מי שיפגע זו את והוריו.
משא זה קשה בעבורו.

לכן, את יכולה להיות אחראית רק על החלק שלך.
על פני להתנגד לדרכם, קבלי והשלימי עם המצב
עד שהוא ימצא את הדרך לגשר בינך ובין הוריו.
לגשר בינו ובין הוריו.
זה תפקידו - לא תפקידך.
אין זה מתפקידך לחנך אותו.

אין זה פשוט, אבל זו הדרך היעילה בעבורך,
בעבורו ובעבור כל המשפחה כולה.

תודות
ותהודות