הדמעה

לא לחינם שק הדמעות מדמיע את לחיי לעת ערב עגומה,
בה מתכוננות אמהות לגיהינום הקרב ובא בחשכה
שלא מאפשר להרדים את הילדים ולהסיר דאגה עד הנץ חמה

זו שהחרדה אוחזת בה כי יש תעמולה שמלבה את הפחד ואת האימה
שמבקשת מקלט שלמת בטון מזוין או חדר ממוגן או אולי מנהרה
ומבכרת להסיט עיניה מהחסד המקיף ומכל אפשרות של רגיעה

וזו, שבבואה לברוח, אחיה ובני עמה - את נשארת כאן - מכריחים אותה
על ילדיה, בעל כורחה ואף לדקלם לאויב דמיוני - מילות שטנה
כאשר כל מה שהיא מבקשת זה רגע אחד של מנוחה

דמעה אחת יורדת וכביטוי של תסכול מול תסכול באה דמעה שניה 
וכמה נהרות של אהבה צריך לשפוך על מחרחרי המדון והמלחמה
על פני קרבות וקרבנות כמה מחוות יש לעשות על מנת לעורר קרבה

---

העין השניה צוחקת נכוחה
אומרת לי - אתה הרי יכול להירגע
אז תרגע


הו, תודה.
או תודות.