יום שישי, 18 ביולי 2014

עזאזל תחתית

הרי לכם הצדקה:
"מדינת ישראל לא יכולה הייתה להרשות לעצמה מצב שבו מערך שיגור הרקטות ברצועת עזה ומערכת מנהרות התקיפה חוצות הגדר ימשיך להתפתח. זו מפלצת שאחרת הייתה תובעת קורבנות במספרים גדולים בעתיד..."

רון בן ישי כשופר הקונצנזוס התעמולתי.
---


מה זה מספרים גדולים?
באמת. מה זה האיום של מספרים גדולים?
יותר ממספר ההרוגים בעזה בעשרת ימי לחימה?
פחות?

יותר מעשרים הרוגים בשמונה שנים? או פחות?

זה לא שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה.
זו הפוליטיקה הפנימית שלא יכולה להרשות לעצמה.

אלה צרכי הצבא, צרכי הבטחון, 
צרכי התודעה הבטחונית של הקרבן.
לעולם לא עוד.
לעולם לא יטבחו בנו עוד.

---

כפת הברזל על ראשנו מגשימה לנו אחלה שוער.
אז אנחנו נגררים למתקפה.

---

כן כן, ידוע שזה נשמע הזוי -
לקבל רקטות  על הראש בלי להגיב בכניסה קרקעית.


להיכנס קרקעית - זה לא הזוי.
זו מציאות.


---

קיצונים הם קיצונים הם קיצונים.
כל המתלהמים בעד כניסה לעזה, 
אנשי הימין שיודעים אלימות  
למפגינים שלא חושבים כמוהם - 
אינם מהססים לשלוח את הילדים של אותם מפגינים - 
אל מותם.

---

קל מאוד היה לדוד לשלוח את אוריה למותו.
בת שבע היתה גם המטרה וגם ההצדקה.

---

עושה שלום במרומיו
הוא יעשה שלום במרומיו
ואנחנו אם ירצה השם
נעשה שלום בתחתיתנו.

עזאזל תחתית.

---

תודות.


מלחמת אין ברירה - רון בן ישי

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה