יום ראשון, 13 ביולי 2014

ידידי - יד ביד

ידידי,
ההיצמדות לאירוע כזה או אחר לעולם חוטאת למציאות ברוחבותה.

המציאות ברוחבותה לא מעלה על נס את ההתלהמות כמו גם לא מעלה על נס את גילויי החסד.

המציאות מבעד עיני העדשה, זו שמוסטת תדיר
על ידי כל מיני שיקולים שכולם כאחד באים להסתיר את המציאות ברוחבותה,
כל אייטם - כל עניין שמובא בתקשורת נמצא מגובה באינטרסים כאלה או אחרים
שלכאורה מנוגדים למציאות ברוחבותה.

גם 'יד ביד', הפגנת השלום האפשרי - נמצאת מובאת מתוך אינטרס מסוים.
עם זאת, האינטרס הזה של יהודים ערבים צ'רקסים וחברה מגואטמלה וכל האנושות כולה לחיות בשלום -
בהחלט מייצג את המציאות ברוחבותה -
גם בלי הפגנת שלטים וכניסה למאבק מיותר עם "גונבי הדעת"
שמציגים מציאות מסוימת בלבד.
שכן, כאשר אלה נותנים 'יד ביד' ועומדים ביחד הם מבטאים את הילך הרוח הבסיסי, הרחב, בין בני האדם באשר הם.
זה הרחב.
זה המכנה המשותף.
לא ההרג, וההסתה לאלימות, וההתרחקות למחוזות רודנות ושליטה על האחר - רק כי אפשר.

אם אתה רוצה להוכיח לי שהערבים בני זונות ושיש ביניהם אנשים אלימים,
רוצחים של ממש, אשיב לך כך - יש בין הערבים אנשים כאלה.

גם בין היהודים.
יש אנשים כאלה בהחלט.

הכוח האדיר שהם מקבלים נובע מהשימוש שלהם בכוח
ומההסכמה הרחבה ביותר של האנושות בתקופה זו - שעידן הכוח מסתיים.
הגיע עידן השכל הישר. לא מטפלים בכוח באלימות כבעבר.


שכל ישר אומר תמיד - שלום! 

אין שום שכל ישר שאומר מלחמה.

יש מלחמות ולעולם יהיו. זה לא אומר שזה שכל ישר.
זה כן אומר שזה חלק מהמציאות ברוחבותה.

והחלק הזה, בהתבוננות על מאה השנים האחרונות - הולך וקטן.

עד כדי כך זה ברור שיש בי חלק שטוען שאין באמת מלחמה.
שזו לא מלחמה, זה לא מבצע,
זה לא מוצדק וזה דבילי מראש - מכל הצדדים.


וזה לא שווה חיים של נמלה.
והם לא חמאסניקים, או ערבים, או פלשתינים, או כל כינוי
שירחיק אותם ממה שהם - בני אדם.


ואם אנחנו רוצים לטפל בקיצוניים, במופרעים,
במחרחרי הריב והמדון - טוב שנטפל באלו - בצד שלנו.

ואז נחתור לשלום.

זה לא מעבר לאופק.

זה ממש כאן. כל שצריך זה להושיט יד פתוחה לשלום
ולא יד מאוגרפת למלחמה.

---


תודות ותהודות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה