פאק אס

ושוב כוח האיפוק.
כוחו של עם בא לידי ביטוי גם באיפוקו.
ביכולת לספוג.

נדמה שאנחנו כבר קצת שכחנו את זה.

האינפנטילים שמסרבים להתבגר ולתת יד ליד לכל אדם באשר הוא,
מהווים מקשה אחת של הפחדה וזריעת בהלות -
ברמה של טרור.
מתוחכם –
אבל טרור.

יש שאינם מבינים את הטיפשות,
את אובדן השכל הישר,
אובדן המבט הישר,
את חוסר התוחלת בהיצמדות לאג'נדה שבסיסה כפייה על הזולת
כך שהעולם בא לשירות אותה אג'נדה
ולהניח לה כלים 'נאים' או 'צודקים'

וכך מאפשר האדם לעצמו
לברוח מעצמו
עד אובדן כל רמז של אנושיות
כשהוא קם להרוג את אחיו.

---

נדמה שאותו 'אני' ילדותי קובע את סדר היום הציבורי,
כי אין לך דבר קל מלהפחיד, והפחד הוא ההיבט הילדי
ובשם איזו טיפשות מתלהמת - לאבד את עוצמת הספיגה
ולהיגרר למלחמת הילדים הזו, מלחמת אחים.
מלחמת אזרחים.
אזרחי הארץ הזו. ישראל - פלשתין
שאיננה יודעת חלוקה גיאוגרפית.

---

כל העמים באשר הם, בטירופנו שולחים את הילדים לקרב,
חסרי הישע הם הקלים ביותר לשכנוע להסכים להיות הרוצח והנרצח.
וזה מתחיל בגן הילדים.

---

הסַמָנִים הקיצוניים ביותר, בכל עם, אינם יכולים להיות שפויים. מראש.

כלומר, שמספיק שנטעת במוחו של המוטרף; שמחפש אחרי הצדקה;
לשחוט אדם; או לשרוף אדם; או לירות בשלושה נערים -
והוא בקלות יתירה יפעל, יוציא לפועל את מה שמעולם לא נאמר
אבל תמיד נרמז
- האדמה - מעל האדם
ובה בעת האדם מעל האדם
והחמור מכל שיש שמחזיקים שהאדם
 – מעל האדמה.

שגשוג אם כך אם מובטח -
מובטח לנו ולמשלנו.

האדמה לא חשובה, האדם לא חשוב.
הקשר האמתי עם האדמה – כל אדמה באשר היא,
זו שאיננה מחולקת באמת למרות שדות עגולים ומרובעים
כמו נרדם, נמוג, התאייד.


לאדמה לא אכפת מכל זה.
האדמה היא גם האדם,
היא איננה רכושו
גם אם הוא במשחקי המונופול חושב שכן.
אין בעלות על האדמה.
אין בעלות על דבר.
---
עכשיו הטילים עפים והבהלה מתעצמת.
זה יחלוף, ואולי הילדים שם באזור השררה
בכל זאת ייכנסו ויכבשו את עזה –
 להראות להם.
זה לא שווה את זה.
זה גם מראה על חולשה. בעקר חולשת הדעת.

---

פאק יו האחראים על כל זה,
שאינכם מבינים ששלום הוא לא משאת נפש
שבאה להפריע לכם לשמור את השטח רותח
ככה שמדי פעם משתחרר איזה שסתום
ואתם באמונתכם תחיו ותמשיכו לעסוק בטרור
על כל היבטיו - ייצורו ומיגורו.

---

פאק יו?

פאק אס.

---

תודות.