כשמדובר במסע בתודעה,
תפקיד המלווה, השאמאן, הכהן או איך שמעונין האינטלקט להגדיר את זה,
הוא לנהוג את המרכבה של הנוסע אל התודעה.
המלווה אם כך לא קובע כלל לאן נוסעים, זה האדם שנמצא במסע.
עם זאת, המלווה המיומן יודע למנוע כניסה למקומות קשים מדי או עמוקים מדי, מתוך ניסיונו ויכולתו להיות שם כולו - עם הנוסע.
לעתים ניתן לבקש מראש לאן מעוניין הנוסע להגיע - למשל - למקום שקט. או למקום בטוח.
או במובן הזה אל שורש איזה עניין מסוים.
ואפשר ספונטני.
בעיקר כאשר המסע ספונטני - לעתים קרובות נמצאת הנפש מנווטת את המרכבה למטה, אל מחילה, מנהרה, מערה או כל ירידה אל מתחת לפני השטח.
שם, פוגשת הנפש דימויים רבים שסירבה עד כה לייחס לעצמה.
הביקור במנהרות שמתחת לפני השטח, במעברי הביוב ובמעמקי המים הזכים של בארות מים חיים מאפשר לנוסע לחוות עניינים אישיים שברגיל גם הנהג לא יכול ממש להבין את משמעותם - וטוב שכך שכן זה לא תפקידו.
---
אז נשכבה המדינה על הספה, ביקשה אחרי מסע בתודעתה.
ספונטני היא בקשה.
אז, נחטפו ונרצחו שלושה נערים, ואחר כך נער נחטף ונרצח ואחר כך התמהמהה המדינה הרבה עד שהסכימה להיכנס אל המנהרות.
שם, לא הסכימה המדינה להתעכב רגע, לגלות את המפלצות שלה, אלה שמאפשרות לה לטבוח בחפים מפשע בשם כוחה.
ולכן עליה להרוס אותן את המנהרות. שמא יצוצו כוחות הרשע ויכו באזרחיה.
כך לימדו אותה להאמין.
וכשתגמור להרוס אותן, תוכל המדינה להתעורר מחדש
ולהניח שהכל בסדר.
שכן, בתוך המנהרות ההרוסות נקברו אינספור אפשרויות לשלום ולשגשוג (הס מלהזכיר).
---
ההרגשה טובה מעידה המדינה.
אפשר כרגיל - אפשר עוד מלחמה.
האופק המדיני רחוק בדיוק באותה מידה.
---
והמחיר?
חפיף.
תודות.
תפקיד המלווה, השאמאן, הכהן או איך שמעונין האינטלקט להגדיר את זה,
הוא לנהוג את המרכבה של הנוסע אל התודעה.
המלווה אם כך לא קובע כלל לאן נוסעים, זה האדם שנמצא במסע.
עם זאת, המלווה המיומן יודע למנוע כניסה למקומות קשים מדי או עמוקים מדי, מתוך ניסיונו ויכולתו להיות שם כולו - עם הנוסע.
לעתים ניתן לבקש מראש לאן מעוניין הנוסע להגיע - למשל - למקום שקט. או למקום בטוח.
או במובן הזה אל שורש איזה עניין מסוים.
ואפשר ספונטני.
בעיקר כאשר המסע ספונטני - לעתים קרובות נמצאת הנפש מנווטת את המרכבה למטה, אל מחילה, מנהרה, מערה או כל ירידה אל מתחת לפני השטח.
שם, פוגשת הנפש דימויים רבים שסירבה עד כה לייחס לעצמה.
הביקור במנהרות שמתחת לפני השטח, במעברי הביוב ובמעמקי המים הזכים של בארות מים חיים מאפשר לנוסע לחוות עניינים אישיים שברגיל גם הנהג לא יכול ממש להבין את משמעותם - וטוב שכך שכן זה לא תפקידו.
---
אז נשכבה המדינה על הספה, ביקשה אחרי מסע בתודעתה.
ספונטני היא בקשה.
אז, נחטפו ונרצחו שלושה נערים, ואחר כך נער נחטף ונרצח ואחר כך התמהמהה המדינה הרבה עד שהסכימה להיכנס אל המנהרות.
שם, לא הסכימה המדינה להתעכב רגע, לגלות את המפלצות שלה, אלה שמאפשרות לה לטבוח בחפים מפשע בשם כוחה.
ולכן עליה להרוס אותן את המנהרות. שמא יצוצו כוחות הרשע ויכו באזרחיה.
כך לימדו אותה להאמין.
וכשתגמור להרוס אותן, תוכל המדינה להתעורר מחדש
ולהניח שהכל בסדר.
שכן, בתוך המנהרות ההרוסות נקברו אינספור אפשרויות לשלום ולשגשוג (הס מלהזכיר).
---
ההרגשה טובה מעידה המדינה.
אפשר כרגיל - אפשר עוד מלחמה.
האופק המדיני רחוק בדיוק באותה מידה.
---
והמחיר?
חפיף.
תודות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה