אחת

היום דברנו על היחסים עם העצמי.
על ההבדל בין לשחרר את העצמי ולהניח לעצמך להיות היא - תהא אשר תהא.
ובין התמסרות יתר - שזה הפקדת עצמך בידי רעיון או אדם או דפוס -
וזה במובנים רבים הפקרת העצמי. הפקרת עצמך.

וביחסים עם עצמך את יכולה להתמסר אליה - לעצמך הזו.
לא כל הזמן
כי אז איכה תהיי את? - תהי אשר תהי -

אבל למשל ללכת על שפת הים ולהרהר עם עצמך את הרהוריה היא -
גם אם מילותיה הן בשפת הדגים.
מקשיבה היטב.

או כשאת רוחצת בנהר או באמבט 
לחוש את עצמך בעצמך
עונג החיים בחומר
ולו כנשימת בראשית

והיות והכל יחסי והכל יחסים, מותר לך בהחלט לאהוב את עצמך 
בלא סבה ולהתמסר למסריה -

שהרי אז תוכלי להניח לרוח המנשב על לחייך 
משמאל ומימין

להעלות את עונג הסיפוק בו עצמך ואת

אחת.

---

תודות