יום ראשון, 27 ביולי 2014

עניים. סולידריות. מוזות. אצלך



עניי עירי. עניי עירך. עניים.
על מנת שניתן יהיה לבחון 
את שאלת הקדימות של עניי עירי או עירך
יש צורך בעוני דומה ולו דמיון מה - 
בין עניי עירי לבין עניי עירך. 

שאם עניי עירי בקושי גומרים את החודש 
ויש להם חשמל ומים וביוב 
ולעניי עירך אין מים זורמים ראויים לשתיה כל היום, 
חשמל בא אצלם והולך והביוב ברחובות.

אז זה עדיין בר השוואה?
ואז מי קודמים? עניי עירי או עניי עירך?

ואם בעוד עניי עירי זוכים למערכות לשעת חירום
עניי עירך אפשר שהם בני ערובה ואין להם הצלה 
ואין להם שירותי בריאות סבירים, 
שלא לדבר על תזונה ראויה.

אז מי קודם ומי אחר כך?
עירי? עירך?

סולידריות מקומית
בא אדם ומביע סולידריות עם כל הנפגעים, 
עם העזתים והפלשתינים שאלוהים ישמור עליהם ועל שפיותם
עם תושבי הדרום שהחרדה והבהלה התמידיים הם מנת חלקם
עם אלפים ועשרות אלפים ומאות אלפים של קרבנות ממש פה
הסביבה הקרובה, ממזרח ומצפון מזרח
עם כל מי שנמצא בלית ברירה בלב הגיהינום.

ועקב הסולידריות הזו עם כל בני האנוש, 
עקב חוסר ההיצמדות של האדם הספציפי ללאומיות המתבדלת
הוא מוכתר כבוגד. לא פחות. 
ומיד נגזר דינו למיתה. לא פחות.

כאשר מרוסן הזעם אצל האויב, 
הוא עשוי לבוא אצל האוהב. 

מוזות
המוזות לא שותקות כאשר התותחים רועמים.
המוזות מתאספות בתוך מנהרות הכאב ומעלות תפילה
לזיכוך זעקות המוות של הרוגי המלחמה ושנותרו חיים
מקוננות המוזות בעצב גדול לדממת המוות
האלמנות והיתומים וכל השכול הזה 
בא אל המוזות בא אל חמלה

אצלך
כאשר באים  החמלה והחסד אל אנשי הזעם והפחד - 
הם עשויים לאבד עשתונות ולנהוג אלימות - 
שגם אם מוצדקת לגבי אחד כמוני שיש לי דעות 
גם בזמן מלחמה וגם בזמן שנהרגים חיילים 
לעולם היא מזינה את עצמה 
וכאשר יגמרו איתי
יבואו אצלך.

---

תודות





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה