כמו אהבה

הודיה עמוקה עולה ממך אל אהובתך הזו.
על אומץ לבה.
על הכנות הבלתי מתפשרת.
על סגירת הלב והדלת (לא נעילת הלב והדלת - רק סגירתם).

בזכותה, בעיקר בזכותה
הנך מצליח לצאת ממי שנדמה לך שאתה
ולהתחבר לעצמך.

צא מהבית.
זה לא קשור אליה.

צא מתפישת הבית אל תפישת ה"הביתה".

חזור הביתה, אל עצמך, אל מי שאתה הוא.
ללא תנאים מוקדמים, לטובת הבירור העצמי.

היא, באשר היא, תהיה היא מי שהיא חושבת שהיא,
איננה רלוונטית כלל.
רגשותיה, רצונה, דבריה - כל אלה לא רלוונטיים כלל.
במובן הזה גם היא במסע הזה של בירור עצמי.

בהכרח - בדיוק כמוך -
עולה הניסיון לוותר על הזיוף העצמי,
ולגלות מי היא עצמה.

לעתים קרובות נדרש העצמי להנכיח את עצמתו -
הדרך הטובה ביותר היא דרך הרגש.
זה מה שקורה לשניכם,
זעקת הרגש איננה נתונה להתעלמות.

בדיוק כמו כל כאב - שזה בדיוק תפקידם.

כאמור, להעלות הודיה זה הקל ביותר.

לפיכך, הצעד הראשון לבירור עם העצמי -
הוא הודיה עצמית.
הודה לעצמך על כל מגרעותיך.
העלה הודיה אל עצמך - על נפלאותך.

התכנס אל הפנימיות - שם רבוא דמויות -
מהנפלא המתחשב והשמח
ועד הרודן והאכזר והנודניק -
כולם מתכנסות לאחד.

אתה קורא לאחד הזה "אני".
כמו כולם.

כאשר כולן כאחד מקיימות הודיה -
נפתחים שערי שמיים -
והנך מגלה את האור הפנימי -

זה שאיננו מטיל צל, איננו כבה, איננו זקוק להזנה,
איננו תלוי בדבר.

כמו אהבה.

---

תודות