חנך את עצמך
שזו התמצית.
וזו, התמצית הזו,
היא ,תמצית עשרים שנה של חיים בדרך החינוך הביתי,
בה הבחירה היא בהווה.
בה הבחירה היא ללמוד הלאה.
ולהניח את התשתית הטובה ביותר האפשרית למשפחה כולה,
שכן, המשפחה היא הסביבה האופטימאלית בעבורך,
לחנך את עצמך.
לחנך את הילד שבך להיות לילד ולא לוותר על התמימות בשום מקרה,
לחנך את הבוגר שבך שיהיה נוכח ויתגבר על הילד ועל ההורה במאבקיהם
ההדדיים
לחנך את ההורה להתגבר על הבוגר והילד, ולהנכיח את מרותו המוחלטת – אצל
עצמו –
ומכאן, כאשר עולה הציווי הזה – חנך את עצמך,
אזי חנך את עצמך על פי דרכך, על פי זמנך, על פי המקום והזמן.
שאז חונכות העצמי מאפשרת לך להתקדם אף אם לא זזת מילימטר.
וטוב להכירו מחדש.
את הילד, זה שהיית וזה שחשבת שהיית,
את הבוגר – זה שהנך וזה שאתה חושב שהנך
את ההורה שהנך כמובן ואת ההורה שאתה מדמה את עצמך להיות.
כל זה, כל החינוך העצמי הזה,
אין בו אף לא הטרדה או איום קל שבקלים,
כולו רדיית דבש מהחיים, למידה לאהוב את העצמי,
לקבל את משימות החיים באהבה,
ולהתחנך מהחיים באהבה.
וכאשר מדובר באהבה
חנך את עצמך
לאהוב את עצמך,
ומשם
זה יכול רק להיות טוב יותר.
---
תודות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה