יום שלישי, 28 במאי 2013

נכוחה

חונכות היא נוכחות

חונכות הורית היא נוכחות הורית.

נוכחות הורית היא נוכחות עצמית, הגשמת הקיום העצמי בתפקודיי כהורה,
מתוך נוכחות והסכמה עקרונית להיות למופת בעבור הילד הזה,
לשרת אותו בצורה הטובה ביותר.

לא מעט טועים לחשוב ששירות הנסיך בא כתשומת הלב בלבדית.
אין הדברים כך ואינם צריכים להיות כך כלל ועיקר,
נהפוך הוא, זוהי סטייה מרשימה מתפקיד ההורה ומתפקודו.

הנסיך הוא נסיך ועם כל הכבוד והשירות שהמלך והמלכה נותנים לו,
הם עדיין המלך והמלכה,
ועל פיהם יישק דבר.

כאשר ההורים משליכים על הילדים את התפקיד של המחליטים
בדברים שאינם באחריותם בשום רמה,
הם מסירים מאחריותם.

אין הדבר אומר שעליהם לא להסכים להקשיב לילד,
ללמוד אותו, להתבונן עליו ואליו, בגובה העיניים.
אין הדבר אומר שלא יושמו לילד גבולות.
אלה הם גבולות ההורות.

לשם כל אלה מה שצריך בעיקר זו נוכחות.
נוכחות זו אם כך היא נוכחות פעילה – שההורה פעיל בענייניו בעיקר,
אם פעילותו יכולה להשתלב עם הילד, מה טוב ומה נעים, ואם לא, לא.
על כל פנים זו הנוכחות היא החשובה ביותר. היה נוכח. היי נוכחת.

אין לגרוע מחשיבות הנוכחות האינטימית,
שזו, כשהיא חסרה בילדות
היא כמעט בלתי אפשרית בבגרות.

שכן, חרדת הנטישה, המושלת בכיפת ההתנהגות האנושית,
המנוצלת על ידי מערכות ממשל מסחר ורודנות מעשית מכל סוג,
היא תוצאה ישירה של היעדר אינטימיות.

עם זאת, ההיאחזות בחרדת הנטישה,
המצדיקה היעדר גבולות,
היא התעלמות רגשית ואטימות כלפי המקום
בו תסכולים לא מגיעים להקצנה עד כדי חרדה או פוביה.
  
תינוק שמופרד מאימו, חסר את נוכחותה.
נוכחותה היא המפתח להתפתחותו.
אם מופרד לכך וכך זמן,
נאמר לחמש דקות כשאימו מטפלת בענייניה,
ומיד חוזרת אימו ונוכחת בטווח עין,
בטווח מגע, או בכל דרך מוחשית
כאשר אם מדובר ברך הנולד
אז נוכחותה הפיזית נדרשת למקסימום האפשרי כולל לינה,
כאשר כלפי הילדה המתבגרת עשויה הנוכחות
להיות בשיחה אישית או נתינת עצה,
או הקשבה, וכל מתבגר/ת וצרכיה, וכל הורה וצרכיו.

כאשר מופרד הילד מאימו לטווחי זמן ארוכים יותר מיכולתו להכיל,
ייקח זמן עד שייבנה אמון מחודש כלפי הוריו.

סטייה זו מהנוכחות ההורית עשויה להתבטא אצל הילד הזה בבגרותו,
בלמידתו הוא את הורותו,
בסטייה אחרת מהנוכחות ההורית.
לקיחת תפקידי השפחה והעבד כלפי הילד והטלת האחריות ההורית הלאה,
על מנת לפצות על טראומות ילדות אישיות,
בהן חרדת הנטישה הושרשה באופן עמוק שוב ושוב - כדפוס.

לפיכך, היות נוכח בחיי הילד זה מפתח יוצא מהכלל להיות לו לחונך ולהניח לו לחנוך.

נוכחות משותפת של הילד וההורה,
מבחינת מרחב וזמן,
אך לא בהכרח מבחינת נושא או מעשה,
היא האינטימיות הנדרשת להורה ולילד,
על מנת שכל אחד מהם יהיה פנוי
ללמידה להתפתחות לצמיחה,
וכאשר עולים קשיים, עצם הנוכחות ההדדית
משמשת כגיבוי.

לפיכך נוכחות הורית היא לב החונכות ההורית.

והחונכות באשר היא – בעיקרה היא נוכחות.

תודות.

‏אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה