כאשר אנחנו מגובים בהבנה הזו שטובת הילד קודמת לכל,
ושהוא, הילד הוא שינחה אותנו אל טובתו,
טוב אם נדע שזה ככה בכל מקרה, ובכל מקרה
החינוך אם יש דבר כזה, ניתן מהבית.
כל ההורים באשר הם, אלה שמודעים לכך ואלה שלא,
מאמינים שהם עושים את הדברים לטובת הילד.
ובכל מקרה הם עושים כמיטב יכולתם.
לכן באה האמירה הזו הבוטה, שבכל מקרה אתם, הורים
משמשים מרכז כובד ההשפעה הפסיכולוגית על הילדים שלכם
וכאשר הם הילדים רואים כיצד הדברים הם לטובתכם, או לטובת החברה
אבל בשום פנים ואופן לא לטובתם, לא בהווה
והעתיד המיוחל לא מבטיח להם כלום כשהם רואים מה שנעשה מכם.
וכאשר הם מסכימים להאמין במה שמנוגד תכלית הניגוד לטובתם
הם יודעים היטב בפנים שאין הדברים כך, בדיוק כפי שאתם ידעתם אז.
שאין אף הצדקה לכלוא ילדים עם שומר חמוש בכניסה והצבא כבר מחכך ידיו בהנאה
אנחנו צריכים ילדים שיסכימו להרוג ולמות
אנחנו צריכים ילדים שיסכימו שהמנגנון חשוב מהם
מאמינים באוולת הזו שכל זה לטובתם
ומעבירים את זה הלאה
בלי לעצור ולחשוב.
---
מגדילים ההורים האלה שעובדים במערכת החינוך ונמצאים כתחליפי הורים לילדים זרים, בעוד ילדיהם רחוקים מהם - הולכים לתחליפי הורים אחרים.
וזה לא לטובת התינוק והילד.
גם אם לאימו או להוריו נדמה שזה כך -
כי טובת האם קודמת לטובת הילד. היא לא.
שיטות אילוף נוקשות, הכנה קרבית לחיים, מניעת תנאים טובים ואפשריים מהילד למרות צרכיו: שינה בנפרד, תחליפי חלב, בגדים לא מתאימים, נזיפות בלתי פוסקות.
כל אלה לא רק שלא לטובת הילד.
כל אלה לא לטובת אף אחד.
והחינוך המתעמר, מרחיק את הילד מעצמו עד כדי כך
שאם לא יתעשת, ויהיה קשוב ללבו, הוא עשוי להתגלגל הלאה,
בהמשך הנידוי והדחיה, בהמשך ההעדפה לא להיות ראוי או רצוי,
או בלתי נסבל וכן הלאה...
מי ייתן והדברים האלה הנחרצים ישכילו לפתוח צוהר להתבוננות
גם אצל ההורים אטומי המבט - מרימים גבותיהם כלא מבינים
וסוגרים את הנאמר במגירת ההתעלמות, חשים אשמה שלא לצורך.
שכן, אשמה לא מובילה לשום מקום, גם בושה לא. אבל הבנה
הסכמה להתבוננות מחודשת עשויים להניב סקרנות ומכאן יצירתיות.
הסכמה אם כך אינה נכפית באמצעות רגשי אשם מיותרים
אלא עולה מתוך השכל הישר. בגובה העיניים.
חינוך ראוי הוא עניין פשוט של תועלת, ליישום חשיבה לטווח רחוק בחוויות ההווה.
תודות.
ושהוא, הילד הוא שינחה אותנו אל טובתו,
טוב אם נדע שזה ככה בכל מקרה, ובכל מקרה
החינוך אם יש דבר כזה, ניתן מהבית.
כל ההורים באשר הם, אלה שמודעים לכך ואלה שלא,
מאמינים שהם עושים את הדברים לטובת הילד.
ובכל מקרה הם עושים כמיטב יכולתם.
לכן באה האמירה הזו הבוטה, שבכל מקרה אתם, הורים
משמשים מרכז כובד ההשפעה הפסיכולוגית על הילדים שלכם
וכאשר הם הילדים רואים כיצד הדברים הם לטובתכם, או לטובת החברה
אבל בשום פנים ואופן לא לטובתם, לא בהווה
והעתיד המיוחל לא מבטיח להם כלום כשהם רואים מה שנעשה מכם.
וכאשר הם מסכימים להאמין במה שמנוגד תכלית הניגוד לטובתם
הם יודעים היטב בפנים שאין הדברים כך, בדיוק כפי שאתם ידעתם אז.
שאין אף הצדקה לכלוא ילדים עם שומר חמוש בכניסה והצבא כבר מחכך ידיו בהנאה
אנחנו צריכים ילדים שיסכימו להרוג ולמות
אנחנו צריכים ילדים שיסכימו שהמנגנון חשוב מהם
מאמינים באוולת הזו שכל זה לטובתם
ומעבירים את זה הלאה
בלי לעצור ולחשוב.
---
מגדילים ההורים האלה שעובדים במערכת החינוך ונמצאים כתחליפי הורים לילדים זרים, בעוד ילדיהם רחוקים מהם - הולכים לתחליפי הורים אחרים.
וזה לא לטובת התינוק והילד.
גם אם לאימו או להוריו נדמה שזה כך -
כי טובת האם קודמת לטובת הילד. היא לא.
שיטות אילוף נוקשות, הכנה קרבית לחיים, מניעת תנאים טובים ואפשריים מהילד למרות צרכיו: שינה בנפרד, תחליפי חלב, בגדים לא מתאימים, נזיפות בלתי פוסקות.
כל אלה לא רק שלא לטובת הילד.
כל אלה לא לטובת אף אחד.
והחינוך המתעמר, מרחיק את הילד מעצמו עד כדי כך
שאם לא יתעשת, ויהיה קשוב ללבו, הוא עשוי להתגלגל הלאה,
בהמשך הנידוי והדחיה, בהמשך ההעדפה לא להיות ראוי או רצוי,
או בלתי נסבל וכן הלאה...
מי ייתן והדברים האלה הנחרצים ישכילו לפתוח צוהר להתבוננות
גם אצל ההורים אטומי המבט - מרימים גבותיהם כלא מבינים
וסוגרים את הנאמר במגירת ההתעלמות, חשים אשמה שלא לצורך.
שכן, אשמה לא מובילה לשום מקום, גם בושה לא. אבל הבנה
הסכמה להתבוננות מחודשת עשויים להניב סקרנות ומכאן יצירתיות.
הסכמה אם כך אינה נכפית באמצעות רגשי אשם מיותרים
אלא עולה מתוך השכל הישר. בגובה העיניים.
חינוך ראוי הוא עניין פשוט של תועלת, ליישום חשיבה לטווח רחוק בחוויות ההווה.
תודות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה