התחסנות

זה לא שיש תשובה אחת. אין.
שהרי הכל נכון.
הבעיה, ההתקוממות והקושי להחליט לתת אמון
נובעים בעיקר מתוך יהירות הממסד.
איך יהירות הממסד? 
הרי ממסד אינו יכול להיות יהיר.
אם כך יהירות עבדי תפישת הממסד כשולט.
אותם שבורחים מספיק רחוק ומספיק מהר מעצמם
על מנת להאמין שהם אמונים לראות את טובת הכלל
טוב מאחרים. מתייהרים.

כאשר עולה איום של מוות
(כל איום טומן בחובו היבטים של מוות),
או איום של מחלה ובמיוחד מחלה מידבקת,
קמים אז בריוני הדעה לקבוע שדעתם היא הקובעת.
ואינה.

אינה יכולה לקבוע באמת.
שכן, כוח הנובע מהפחדה, מאיום,
אינו יכול לשלוט באמת,
בטח שלא לאורך זמן.

בפועל אמנם עשוי להסיט את העדר
לנתיב של אבדון,
אבל לעולם יהיו אלה אשר לא.

מובן בהחלט הצורך להשפיע על העדר,
להתריע בפניו על דרכו הקלוקלת של הממסד,
הזעזוע נוכח טיפשות התנהגות הממסד,
בכל הקשור באמונה הרווחת בהשפעה כימית
ובהיבטי חומר; טכנולוגיה; מדענות 
ועוד כהנה וכהנה מסגרות צרות מבט ותוקף.

עם זאת, כבר לא כך פני הדברים אצל רבים.

הבחירה האישית היא הקובעת.

בימים אלה טוב לשקוד על חיסון חזק במיוחד,
לא מוחלש ולא מומת,
לבעיה הזו של חולשת המערכת החיסונית של הממסד, נוכח כל איום אפשרי,
ובמיוחד - נגד חברות התרופות -
אשר באופן מכוון,
מתוך עניין עסקי וכספי
מסממות בהצלחה רבה את שיקול הדעת,
מסמאות את השכל הישר,
 של אותם אלה מלמעלה,
אשר מאמינים שיש להם
חסינות מטיפשות ואבדן דרך.

וכשיהיה חיסון כזה,
שעיקרו שכל ישר,
טוב יהיה לתת אותו לא דרך הפה, 
ולא בזריקה,
אלא בחיבוק אוהב,
חמלה וחסד גדול, 
תוך הבנה ללבם של החלוקים הלבנים.

ואם דווקא אתם שואלים לדעתי,
התרופה הטובה ביותר 
לטמטום החושים של הממסד
נוכח אבדן השכל הישר -

יהיה הצמח המופלא הזה
שיכול לחולל פלאים גם בתחומים אלה.

ואם אתה נעלב כשאתה מקבל סטירה,
אז בוא,
אתן לך מספיק סטירות, 
עד שתתחסן ולא תיעלב יותר.

---

תודות