הביתה

ימי קיץ.
מתכנסת המשפחה.
באים מעבר לים, 
ומעבר ליבשה.
כולם.
באים הביתה.

אין זאת אלא שאלוהים באמת אוהב אותנו,
מביא בכל שנה מחדש,
את כל היצירה המופלאה הזו,
שלו ושלנו
וכל אשר לאורך הדרך.

להיות בשמחה,
ובריקוד, ובשירה,
ובבדיחות הדעת,
והרעפת אהבה,
וכל אלה, 
כמו לא השתנו במאום,
כשמתכנסים כל אלה הצאצאים,
כמו אז, גם רוח שטות,
זוכרת?

נחיתת הרוח עשויה להיות גם סוערת למדי,
אז, הולם הלב נסתר והגוף כולו נרעד,
והנה במו ידייך ובמו ידיי, במו ידינו,
להיות כשפחה למשפחה, כחמלה לחמולה,
ובעיקר להיות לתפארה, לתפארת והוד והדר,
וכל מילות הזהר וקבלת הקיים.

והרי ידענו על כל זה מראש,
ואין מצב שהייתי מוותר 
על מרצפה אחת
בדרך הנסללת 
מאז ומשם
לעכשיו ולכאן.

---

תודות