ילדיכם כבר שם

קראתי איזה מאמר בעיתון על
"הכן ילדך לכלא".
נכון יותר רק רפרפתי כותרות.
למידת מידות הסבלנות והסובלנות
מניחה בי רצון אז לא להיסחף לתגובה,
נוכח הקשקשת הצפויה מראש,
כל המניפולציות והשטויות המתבקשות 
מהורים 
על מנת שימשיכו לבצע הוראות,
ולו שלא יפסיקו להתעלם מצו הלב,
ומרוב פחד ושתוק
לא יעזו לעצור ולחשוב
לרגע. בעצמם. על עצמם
ועל חייהם
ועל טובת ילדיהם
ומה משקל הילדים בחייהם.
(יש שמשקל הילד בחייו של הורה,
עשוי לעמוד ביחס ישר לסבלנות
ולסובלנות שעל ההורה לגייס,
לנוכח היותו של זה
נודניק או סתם בלתי נסבל
ולמרות וחרף אלה לתת לו גיבוי -
גם לפנים האלה - שגם אלה הם פניו).

למזלי האישי והפומבי
בקיץ 1995 באחד ביוני בדיוק.

יצאנו לחופש הגדול מכולם.
עם השנים אני למדים חירות.

הכינו חייכם לחירות.
ילדיכם כבר שם.

---
תודות