כשאת יוצאת להלחם בתחנות הרוח (איזו שגיאת הקלדה נהדרת),
השאלה היא עד כמה עולות בך הצטדקויות,
או איך שאת אוהבת להגדיר את זה הסברים
שכן, העניין הוא שבתחנות הרוח לא צריך
להלחם.
והעניין הוא שכאשר תחנות הרוח עושות
רוח,
בכל מקרה רוח הדברים עובר
אני אדם של הסברים כנראה.. בלי קשר לעניין..
לא הצטדקויות..
אני איכשהו
תמיד מרגישה שיש שם מישהו שמקשיב (לא בהכרח שם ספציפי - אלא בכלל).
ואולי מילה ממה שאגיד תסייע לו איכשהו
בצומת דרכים, כמו שמילים אחרות מסייעות לי..
זה לא באחריותי.
אמת לגבי הרוח
אם את נעזרת בי או לא, זה לא באחריותי.
מובן מאליו ועל עוד ייכתב, שכל האדם
בא לשרת, את הזולת.
או לשרת רעיון.
זה לא עניין של אחריות.. יותר השבת
תודה..
אני מאמינה שכל אחד אמור לשרת את
עצמו.. וזה מספיק גדול כשלעצמו
השירות הטוב ביותר לעצמי שלך
הוא תשומת לב, התבוננות, בעיקר תשומת
לב.
הוא מקבל תשומת לב מלאה, ומגלה את
הטוב, בשירות האחר.
לא מתוך הצטדקות וללא כל הסבר.
לא יוצא למלחמות מתוך הצדקות
או סבות או תירוצים,
הוא כן פועל כפי שהוא פועל -
כי הוא פשוט לא יכול אחרת.
אמת.
זה שירות העצמי, מבחינת תשומת הלב.
וזה כל העניין: שטובתי - מונחת אצל
האחר.
וכאשר טובתי מונחת אצל האחר,
כלומר, טובתו היא טובתי ובסדר הזה
משמעות הדבר היא הסכמה.
וכאשר אני מסכים
לשרת את החירות ולהשתעבד שמה,
למרבה ההפתעה, החירות
היא בכלל עניין עצמי
שירות פנימי.
עת גילוי החירות,
אני יכול לרקוד מעדנות
שכן החירות איננה תלויה בדבר
והיא שמאפשרת לי גם להיות
לרשותך
וגם
לשרותך.
---
תודות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה