חינוך הורי

שאין לך מידה כמו זו לתפארת החינוך והלימוד הביתי.

שנמצאת המשפחה כולה מתחנכת,

ובראש כולם עומדים ההורים,

לאו דווקא כאב ואם נפרדים,

אלא כיישות אחת, הורית, 

זו הנהרית להביא את התפקיד הזה, 

בדמות הריון ולידה, הולדה ותולדה,

ומכך, 

חינוך ולימוד ביתי בראש ובראשונה בא לחנוך וללמד את ההורים, 

לחנוך במובן של להכשיר ולהדריך את ההורים אל עבודת הקודש 

של הנחת התנאים הטובים ביותר לצמיחה.

וללמד במובן של ללמוד כל ילד וילד באופן אישי.

צמיחה במובן הזה לעולם תהא מפרגנת, 

כלומר, צמיחת האם והאב למדרגת הורותם המשותפת 

היא שמניחה את הדישון הזה, ההכרחי,

לנביטת הזרעים, להבשלתם ולהתפתחותם.

שכן, כאשר נמצאת ההורות יודעת מראש - 

מהי הדרך ומה טוב ורע לכל ילד וילד,

ומניחה את המתווה מראש, 

מבלי להכיר את הילד, 

סגולותיו וכישוריו, 

מופעי ביטוי תבונותיו ומזגו הטבעי -

נדרש אז מכל ילד וילד לצעוד בשביל מסומן מראש, 

אשר אמור להביאו אל היעד - זה שגם - כבר ידוע מראש.

כלומר, על הילד לצעוד בדרך שמתיימרת לשרת אותו - ואיננה.

לא מרשעות - מפחד, טפשות ובורות.

שם, על חשבון האיזון הרגשי המתבקש, 
כשכל גיל וגיל והשמחה שמחה שלו,

מעטים אינם נדרשים לתסכולים מיותרים,

לרָצות את החוץ על חשבון הפנים.

וכאשר מונחים התנאים הטובים ביותר, 

במובן הזה של לווי ושמירה בעיקר,

והנחת סלילת הדרך האישית בידי הילד עצמו, 

בכל מה שקשור לצמיחתו והתפתחותו כולל לימודיו, 

ככל הניתן,

נמצאים אז ההורים למדים כיצד לנהוג בכרכרה הזו, 

באופן הזה, שכל אחד מהנוסעים בה,

יגיע ליעדיו, ליעדו האישי, 

מבלי שהדרך הכללית מהווה לו מכשול אלא להפך.

מתוך ידיעת הגילוי העצמי, נמצא אז פוסע בעולמו, בעצמו,

מוקיר תודה ומתבשם, במשפחתיות הזו, בהורות הזו,

שהיטיבה, מיטיבה ותיטיב לשרת את הצמיחה

האישית והמשפחתית בה בעת.

---

תודות.