כאשר הילד שלא התנהג בכבוד כלפי הוריו,
או הילד שלא התנהג יפה ליד שולחן האוכל,
מקבל עונש - נענש על ידי הוריו,
הם לוקחים ממנו את האחריות
לנהוג על פי גילו.
---
אין טעם לומר לילד בן שנתיים אל תשחק בכדור בבית.
או שיש להרשות לו אם ניתן עם השכנים ועם העצבים
או שיש לסלק את הכדור מהזירה.
לא כעונש, אלא למנוע ממנו את התסכול
הכרוך בהימצאות כדור וחוסר האפשרות לשחק בו.
זה, למשל עניין פשוט למדי.
לזהות איך הילד הספציפי הזה מגיב לסביבה
ולהתאים את הסביבה לילד. עד כמה שניתן.
אז יכול הילד למלא את אחריותו.
לשחק,לחקור, לנסות לפנות לכל הכוונים
בתוך עולם שמותאם לצרכיו
מבלי פחד שיעבור על החוקים
מבלי להיות מסורס תדיר
למען הוריו ושאר סביבות
---
חירות ניתנת בידי הילד
להיות
באחריותנו לנהוג בשכל
ולהעלים את הכדור
אם אנחנו מעוניינים
שלא ישחק בכדור בבית
שלא יעלה גירוי כזה מול הילד
ותסכול מיותר
גם זה הנחת התנאים הטובים ביותר לילד.
---
כאשר הילד מרצה את עונשו
הוא מאבד משהו מאחריותו
לחזור לאחרית אחריותו
עשוי לעתים להיות משימה לא פשוטה
ויש מקרים שזה יכול לקחת חיים שלמים.
---
אל תענישו. אל תענישו את הילדים.
אל תענישו את עצמכם.
בתוך האחריות יש חירות מלאה
אל חסד ופרגון עצמי
הרי לך מדליה על היותך
היותך הטוב ביותר
ולא ראוי בשום מצב
לגינוי עצמי פעיל
אלא לביטוי
וגיבוי
---
תודות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה