ארס

כאשר הנך מעביר בקורת - שופט את הזולת,

הנך מגלה את ערכיך, אמונותיך וזיקותיך

כל אלה - למען תחושתך הטובה,

אתה במרכז הבמה..

זה לא מתוך רשעותך,

זה כן מתוך הביקורת העצמית שלך,

שממילא מושלכת החוצה,  

שכן,

מה שקורה שם, בחוץ,

מעלה את הריגשה הזו,

של צדק ומוסר ותוכחה,

בקלות יתירה,

כאשר שכלך יורה בלבך.

---

אבחון, כשהוא נקי מערכי טוב ורע,

כאשר הוא יבש מתוכחה,

נמצא ככלי מדויק,

גם אם בזוויות פיך מתפתל חיוך של צבוע.

שכן, חיוכו של הצבוע רק נתפש כחיוך אצל המתבונן,

הצבוע כשלעצמו לא מחייך כלל,

אלא אם כן משהו מצחיק אותו.

וזו למשל אבחנה, שלא נאמר בה אם טוב הדבר או רע,

שהצבוע לא מחייך כלל.

והאבחון - ככלי מדויק, אם יוגדר כְֹּרָאוי,

מרגע שהוגדר כְּראוי,

נכנס אל מגירות הביקורת.

שאם הנך מאבחן - הכל ראוי - ואם הנך מבקר - הכל ראוי לגינוי - ולהפך,

תלוי מהיכן מתבוננת העין אל האַיִן.

מכך שכאשר מזהה ארס בקצות ניביו של הקורבן המיתמם,

המבקש את רחמי העולם,

בעודו מתלונן על חוסר יכולתו לרדות בעולמו, 

ולהיות לרודן, שכן מוצדק הדבר וכו'

טוב אם מניח ולא מכה באבחת האבחון,

את בית המשפט העליון של היהירות האנושית.

---

תודות.